|
|
|
לו הייתי, הייתי יכול.
בדיוק שם בנקודה הקריטית איפה שהכל מתחבר
הייתי מגיע להבנה שאין שם ממש כלום.
לו הייתי ואם רק הייתי מצליח לעצור את המחשבה הבאה
הייתי לוחץ על כפתור ה pause, ככה, ללא מאמץ
ללא תרגולים, לו הייתי, אולי ביפן.
לו הייתי על מטוס הייתי מדמיין עצמי ישוב על הכנף בנוחיות על אסלא
לא בשביל האקט, יותר בשביל הקטע. לנסות אתם יודעים.
המשענת כבר הייתה בולמת אותי, לו הייתי.
בעוד מאה שנה, אתם וכל סביבכם
גם אלו שראיתם פעם אחת בלבד,
אפילו אם היה זה בטלויזיה
תהיו מטר וחצי מתחת לאדמה.
בעודך בחבלי לידתך
אני מנסה לחטוף אותך לעולמי
ואת איתי נחשקת אוהבת וכואבת
לרגע נדמה שאין מאושר ממני באדם
עד שעיני נעצמות למאית השנייה
ואת נגררת לעולמך בחבלים נסתרים
אני מנסה שלא את דומעת
צועק ומשתולל מכאב שעתיד לבוא
ואת עם פרצוף מתנצל ורטוב
מתרחקת ונעלמת.
ברגע של כעס
אני מאחל לך את הנורא מכל
חיי בדידות וחסרי אושר
חוסר ידיעה לגבי אהבת אמת
וזמן בצל היגון
ברגע של תשוקה
אני מנסה להאריך את הזמן
ולעצור את השעון
ולהישאר אחד
ברגע של פינוק
אני יודע שאף אחד לא יוכל להעניק לך יותר
מסתכל, ונהנה מהחיוך
והעיניים המסופקות
ברגע של צער וחרטה
אסע אלפי ק"מ
ללא ידיעה
רק בשביל לבקש סליחה.
ברגע שגרמת לי לשמוח
אני המאושר באדם
ולא אפסיק לחייך שנה
או לפחות עד הפעם הבאה.
ברגע של כאב
את תבקשי עוד
תטילי ספק בעברך
ותאריכי את הרגע
ברגע של סוף
אצרח וישתולל
אבכה ואצחק
עד שיגמרו דמעותינו ויאזל כוחינו.
כן זו את,
מגיעה עם חום גופך
ומדליקה אזור קטן וחם
שכמעט כבה לגמרי.
כן זו את,
את שהגעת פתאום
והעלת חיוך אמיתי
ומלא חיים
בפנים שידעו רק זיוף.
זו את עם המבט החודר
השפתיים החמות
התמימות התמימה שלא נעלמה
שכנראה תישאר איתך לנצח.
זו את שהשארת אותי באוטו
עם טעם של עוד,
בעיניים עצומות עדיין נאחז
בשובל הריח שלאט נעלם.
זו את שהשארת אותי
מסתכל עלייך מתרחקת
נתתי לך ענן כחול ובאת אלי,
אהבת אותי והענקת לי
כאילו לנצח.
פתאום הלכת ושכחת
ענן כחול במגירת התחתונים
ענן כחול שחור ושרוף.
ובכן..
אין באמת צורך להדגיש, "גודל: רגיל צבע: שחור", בהחלט יעשה את העבודה וגם יוכל לתאר מגוון רחב מאוד של דברים.
הייתי רוצה לדבר על הקונטרסט. על החיים שלך ושלי, על המקום בו אנו חיים, במציאות הבלתי נתפסת שאני ואתם במרכזה. בין פסטיבל עירום, אלימות בין אחים, הרוגים, הצלת חיים על בסיס יומי ונכונות להשפיע לפחות על עצמי, אני פוגש אותך.
את, שיכולה לקרוא לעצמך כלבה, או בכל שם אחר שהוא נמוך מכפי שאת באמת.
אני לא ברור כמו שהייתי רוצה אבל אני אנסה שוב.
גם ב"חיים הרגילים" של כל אחד מאיתנו, כל אחד עוטה על עצמו מספר רב של מסיכות רק על מנת להיראות בפני האחר בצורה שבה היה רוצה לראות עצמו באמת.... בואי לא נשכח שמול כל אחד שכמוני עומדת מישהי עם אותם הכוונות והמסיכות מה שמוביל לאוסף של אנשים עם יכולת פסיכודיאגנוסטיקה מאוד מרשימה אל מול חור התחת של עצמם, מה שגורם לכל אחד מאיתנו להרים לפחות גבה אחת.
אז אם כבר ככה כולנו או אני לפחות מנהל בידיעה או בחוסרה חיים במעטה של מסיכות
כאן באתר השחרחר והמקסים הזה הייתי רוצה להיות עם כמה שפחות ושיפחות
להגיד באמת את מה שעושה לי את זה, לשלוט, בצורה קשה, חזקה וקצת יותר חמה.
להכאיב בגבולות שיגרמו לך לצמרמורות באגן להשפיל בצורה שתגרום לך לרצות ומעבר להכל לגרום לך להרגיש שייכת למקום שלך, שלנו, מקום עם היררכיה ברורה, מקום שהגבולות בו לא כתובים אבל מאוד ברורים דרך מבט חם בעיניים.
יש צורך במקום מאוד נח וחם על מנת להרגיש את כל אלה ולרצות לחזור לא מתוך מקום של חוסר בילדות שרחוקה מאיתנו שנות אור אלא רק בגלל העוד פעם הזו שתתקוף אותנו כבר שניפרד לשלום.
ואז בדיוק בנקודה זו, עם ראייה מציאותית דרך משקפי שמש וסימני גוף מכוסים בבגדים לחים ברחוב הסואן, נחשוב על הקונטרסט, על הזיוף בחיים האמיתיים, על האתר השחרחר, עליי ועלייך, עד כמה שאנחנו לא יודעים כלום אבל נהנים מהרגע שחלף ומייגעים לעוד אחד שכזה.
