לפני 16 שנים. 21 בינואר 2008 בשעה 17:37
אתמול בלילה בכית.
זה התחיל מתשובה לשאלה פשוטה, הסכר נפרץ.
ככה כמו שאני מכיר, מילה שלא יוצאת, עיניים מלאות תובנה מבהיקות
אני עם סימן שאלה.
ממצמץ בעיניי בשביל לשרוד.
אח"כ הגיע העוד, כל מיתר בעל צליל עתיק פרט על עצב אחר,
סימן, צלקת?
שהקצב התגבר לא יכולת
צרחת.
צרחת כמו הים, זה שלא סם עלייך, אך איפה שלום.
לו היה כאן היה מפחית את כאבך.
בבוקר לבשת את השיריון אמרת בוקר טוב והתכחשת להכל.
להכל.