|
|
|
עומדת בחדר ומסתכלת במראה
מביטה על עצמי מבחוץ וגם מבפנים
מורידה טבעות
מורידה שרשרת ועגילים
מורידה כל סממן אנושי אחר
נשארת ערומה, נקיה
הופכת לכלבה
יורדת לרצפה
משפילה מבט ומחייכת לעצמי
מרגישה מוכנה.
יאלה מחר נר אחרון!
שיגמר כבר החג הזה ןנחזור לעבודה רגילה
בחיי שכבר אין לי כוח...
והכי גרוע זה שיהיה רק חודש אחד של רגיעה
ואז מתחיל הטירוף של פסח...
בעעעעע
לא בא לי :(
תקרא לי איך שבא לך.
תן לי שם חדש משלי לא אכפת
תשפיל. תוריד. תדרוך.
אבל להגיד לי שאני לא נחמדה?
זה פוגע...
הוא מתעלם.
כאילו אם לא נדבר על זה אז הכל יעלם גם.
הרצון, הכמיהה...
אבל זה לא עובד ככה.
נמאס לי מהחוקים והתכתיבים
רוצה לעשות מה שעושה לי טוב
מבלי להצטרך להתנצל על מי שאני.
אני שפחה. זונה. חור.
ומגיע לי שיתיחסו אלי בהתאם.
לא רוצה הנחות, לא רוצה יחס טוב.
רוצה שיקבל אותי כמו שאני
שיבין.
אבל הוא לא. זה לא נתפס אצלו
אז מה איתי?
כמה אתה רוצה אותי?
הראה לי זאת עם כף ידך!
כמה אתה חושק בגופי?
סמן אותי בעזרת שוטך!
כמה אתה צמא אלי?
קשור אותי בחוזקה!
הראה עלי סימנים של אהבה
עוד חבורה
ועוד נשיכה
משיכה בשיער בחזה בישבן
ואולי צלקת קטנה?
המילים שאתה אומר נשמעות כלכך נכונות
כלכך בדיוק מה שאני צריכה.
רוצה להרגיש את המילים האלו על הגוף שלי
כלבה
זונה
חור
שומעת את המילים שלך
הן נכנסות לי לתוך התחתונים
ומצליפות בי בדיוק מירבי
אפס
שולחן
מאפרה
רוצה עוד מילים יפות כאלה
רוצה אותך כאן ועכשיו!
רוצה אותך שולט עלי
אומר לי מה לעשות
רוצה שתרביץ
שתכאיב
שתלטף
שתרד
שתגמור
שנגמור
ואחרי זה אני רוצה שתלך הביתה...
נמצאת בישיבת הנהלה בעבודה
מדברים על המלאי, על התוצ"ג
ואני יושבת עם כולם, אבל לא באמת שם
אני במקום אחר.
אני על הרצפה הקרה, ערומה.
אני בחורשה קשורה לעץ.
אני תלויה מהיידים והרגלים כמו ביגלה.
רק לא שם...
מדברים על חנוכה שמתקרב - צריך להעלות מלאי פה צריך להוסיף משקל שם.
אבל אני במקום אחר...
אני מלקקת לו את כפות הרגלים.
אני מקבלת הצלפות בגב ובישבן.
נשיכות, שריטות, חדירה.
הגוף שם
אבל הראש, הראש כבר מזמן במוד סאב...
איך באת פתאום משום מקום
כזה גדול וחזק
כזה דומיננטי וחתיך
זה הכל בגללך!
הדברים שאני מדיימנת אותך עושה לי במחשבות...
אתה אפילו לא הייתה מצליח לדמיין.
מחכה לראות לאן זה ימשיך
זה היה קשה
אני מרגישה כאילו אבן במשקל של 20 ק"ג ירדה לי מהלב
הוא מקסים...
כלכך טוב ומבין ותומך
רק גורם לי לאהוב אותו יותר.
חבל שטוב ומבין ותומך לא מספקים את התחושה המגרדת הזו של הרצון העמוק לקבל שליטה.
שיש מישהו שיודע מה מצופה ממך
מה מגיע לך
מה תקבלי אם לא...
הוא אפילו אמר שהוא בסדר עם זה
בגדולה הוא נתן את רשותו ללכת ולקבל מעט שליטה על החיים שלי
שליטה שרק אוכל לקבל מכאן...
ההתרגשות בשיאה.
הגעגועים קורעים לי את בית החזה!
עוד מעט אני חוזרת הביתה...
