הכל עם חיוך :)

אחרי שיחת מסנג'ר אתמול עם חברה מהאתר
התברר לי שיש כמה סוגים של (לצורך העניין ניקרא להן) סאביות

יש את אלה שיש להם קווים ברורים שהן לא חוצות - שמגעיל זה מגעיל ואין אפס

ויש את אלה שיעשו הכל. ואם יבקשו או יטילו - הן ילכו רחוק אפילו יותר מזה

אני נמנת על הקבוצה השניה
ולא בקטע של ריצוי (טוב אולי גם)
אבל בקטע של עצמי- שכל פעם לעבור את הסף שלי
לשאוף גבוהה יותר - לעשות יותר

קיבלתי מאותה חברה גם דף של שאלות - מעיין תיאום ציפיות -
מה אני מוכנה ומה אני לא מוכנה לעשות. - לסמן "וי" ועד כמה היתי מוכנה לעשות

וישבתי עם עצמי - סתם - עם המחשבות שלי והאמת שלי ומילאתי את הטופס
עברתי על כל תיבה, חשבתי לעצמי ועניתי לעצמי - בשיא הכנות.

ובאמת- בשיא הכנות. אני יעשה הכל.

לפחות פעם אחת. - רק בשביל הניסיון.
כלומר גם לי יש גבולות - כמו סקס עם חיות או לאכול יציאות גוף,
אבל אם אני באמת יושבת וחושבת על זה
אם יבוקש (זו מילה הגיונית בכלל?) ממני לעשות את הנ"ל - אני אולי אביע מרות.
אבל אם לא תהיה ברירה (ומה זה בכלל אומר - ברירה) אני יעשה את זה.

זה כמו לקפוץ באנג'י או צניחה חופשית - זה סוג של אדרנלין - סוג של שבירת או חציית גבול

החברה הנ"ל אמרה שאני עושה שם רע ל"סאביות" האחרות (כמובן שכל השיחה היתה ברוח טובה ואם את קוראת שורות אלו - אני מתה עליך ואת מקסימה וחברה אמיתית)

ואני חושבת... מה גורם לאנשים לרצות לעבור את גבול הנוחות שלהם?
אני תמיד חיפשתי לעבור אותו, להציב גבולות ורפים חדשים
ודברים שידעתי שקיימים והגיע הזמן לפרוץ אותם - ולחקור מעבר

למה אני תמיד מחפשת לצאת מ"מאזור הנוחות" שלי?

עוד משהו לרשימת הדברים שאני צריכה לגלות על עצמי...