הכל עם חיוך :)

אתמול הייתי באירוע עם אמא שלי.
משהו של חברים שלה, שקשור אליה ואני התלוותי כדי שלא תהיה לבד.
ושם באירוע, חשבתי על זה... אני הכבשה השחורה של אמא שלי.
כמה מדורי גהינום העברתי אותה בחיי ואני רק ברבע חיים.

איזה צרות היא לא עברה איתי?
ברחתי מהבית, גרתי בפנימיה, עשיתי צרות בבית ספר, לא סיימתי תיכון
עגילים, קעקועים, סמים, משטרה וזו רק ההתחלה...

אבל היתי ילדה, והיא נשארה לצידי תמכה ועזרה
וגם עכשיו לא בכוונה בצורה קצת אחרת אני עדיין אכזבה...

השקפת העולם שלי ושל אמא שלי שונות.
אמא שלי הגיע מבית דתי וזה מה שהיא מכירה
ואני גדלתי ברוח חופשית
גם כל העולם הזה שאני בו
וגם לא מוצאת את הקרבה לדת
אני קוראת לעצמי אגנוסטיקאית
וחוץ מזה יש לי כמה וכמה הסתייגויות נגד הדת שלנו.

אני לא רואה את עצמי מתחתנת – אני לא רואה את הצורך
ועל אחת כמה וכמה חתונה "כדת משה וישראל"
אני לא רואה את עצמי מביאה ילדים לעולם הזה.
יש לי כלכך הרבה מה לומר על הנושאים האלו
אבל אמא שלי לא תבין לעולם.

היא מקובעת בעולם שהיא מכירה היא "הולכת עם העדר"
מאמינה ולא מוכנה לפתוח על העניינים
ולכי עכשיו תסבירי לה למה את לא מתכוונת לימול את הילד שיהיה לך
(אם אני בכל זאת אבחר ללדת)

האם היא תעמוד לצידי גם ברגעים האלה? האם יש גבול לסובלנות של אמא?
עד כמה אפשר למתוח את הקו...

האם כשזה מגיע לאושר שלה גם (חתונה של הבת או נכד בשביל אמא)
האם שם היא מותחת את הגבול?
עצוב לי שאמא שלי לא מכירה אותי באמת
ועצוב לי יותר שבכל פעם שניסיתי לדבר איתה על זה
היא לא הבינה ולא הצלחנו ממש לדבר על הדברים

אני רק מקווה שבסופו של דבר הכל יסתדר
שאמא שלי תאהב אותי למרות הכל
שתבין שאני חייבת למצוא את עצמי בעולם
ולא ללכת כמו כולם כל הזמן...
ושתבין שמה שעושה לי טוב לא בהיכרך עושה לה טוב
שתדע שלא משנה כמה הכבשה תהיה שחורה
היא עדיין רק כבשה קטנה
והיא תמיד תאהב את אמא שלה...


(ולמי שזה באמת מעניין אותו:
אגנוסטיקה : http://he.wikipedia.org/wiki/%D7%90%D7%92%D7%A0%D7%95%D7%A1%D7%98%D7%99%D7%A7%D7%94
אתר חופש: http://www.hofesh.org.il )