שוכבת ערומה על הבטן
הידים והרגליים קשורות בפיסוק לכל אחת מפאות המיטה.
הראש שלי טמון חזק בכרית. משתדלת לא להרעיש.
אבל זה קשה.
הוא עכשיו עושה משהו לכפות הרגלים שלי.
דוקר ושורט אותן עם חפץ חד
אני לא יודעת מה זה. אני רק יודעת שזה כואב.
אבל אסור לי לעשות רעש. אפילו לא פיפס! הוא אמר
לא לגנוח, לא לילל לא לבכות.
כל רעש או אנחה שיוצאת מפי מתקבלת בעוד לחיצה חזקה לכף רגלי.
אני משתגעת! ומשתדלת לא להוציא הגה
אבל זה קשה, קשה לעצור את הגניחות
את ההתרגשות מהכאב והכאב עצמו.
בבת אחת הכל נפסק.
הרגשת כאב עצומה וחום שמתפשט על ישבני
לא ראיתי את זה מגיע, אבל בטוח שהרגשתי.
השוט שהוא כלכך אוהב.
אי אפשר לפספס את הרעש שלו. כמה אני אוהבת את הרעש שלו...
נאנחת בקול ושומעת אותו אומר:
אין בעיה זונה קטנה ומטונפת.
לא מקשיבה לאדונך וממשיכה להרעיש. בסדר...
לפתע דממה. הכל הפסיק.
שקט השתרר בחדר ואני עדיין על הבטן קשורה בפיסוק.
מה קורה?
איפה הוא?
אני לא יודעת כמה זמן עובר
איבדתי את תחושת הזמן...
שומעת את הטלוזיה ברקע בקול חלש,
שומעת את השכנים מלמעלה,
שומעת את החתול בחצר מילל - גם אני רוצה לילל. אבל אסור.
אני מחכה.
לפתע נסגר האור.
במעט מרחב הראייה שיש לי אני רואה אור עדין מהבהב.
הכל שקט
רק שומעת את הנשימות שלו מתקרבות אלי.
אני נרגעת מהמחשבות. מרפה מהניסיון להביט לראות מה קורה.
לא יכולה לשכוח את הרטט שעבר בגופי כשהרגשתי את טיפות השעווה על גופי
התפתלתי במקומי עד כמה שהחבל נתן, וזה לא היה הרבה...
הרגשה כלכך טובה .
יופי זונה קטנה, שמעתי אותו אומר בקול חלש
כאילו מנסה להתאים את גוון קולו לאור המרצד של הנר.
את עושה אותי מאוד שמח!
ואני עם הפנים בתוך הכרית מחייכת.
פלאש של מצלמה נשמע ואני מרגישה כלכך גאה להיות שם!
לדעת שזהו גופי המרוטש, המצולק. זה עם סימני הכוויה שהוא מצלם.
שהוא כלכך גאה בכלבה שלו.
קרירות נפלאה עובדת על גופי. מעבירה בי תחושה מופלאה של רווחה
מטלית רטובה להרגיע את העור שמתחת לשעווה שמתחת לאדמומיות והסימנים.
הוא מתיר אותי מכבלי ואוסף אותי אליו בנשיקה רכה וחיבוק
ואני מתמסרת לתחושה הנפלאה הזו.
היית טובה זונה קטנה שלי!
עכשיו לכי תעשי לי קפה.
