גם וגם

בוקר

אתחיל מהסוף.

יושב על המחשב ומרגיש כיווצים אחוריים.
מן ריקנות דואבת תחושה מוזרה. אפילו יש תחושה של זליגה מהזין למרות שיבש, רק העיקצוץ מזכיר ההוראה לקחת את השמן והפלאג עם האטבים אפילו מזקירה עוד יותר.
מחשבה, הכי פנימית שיש, הינה את עושה לי את זה.
מחשבה שמלווה ותלווה אותי עד שארית היום.
שילטי בי – אימרי לי מה רצונך, עשי בי כרצונך.
תגידי לי מה מבוקשך, פיסגה חדשה ומפחידה.
מולי ניצבת רודנית רכה המתקשחת מולי ובתעוזה, לה ננתי יד. בלחישה את מורה לי לא לגמור. אם לזה אני משתף פעולה אשתף כנראה גם בהוראות אחרות.
ידי מקלידות במהירות וברעד. כן ידי רועדות. מצפה בחשש לבאות ואני יודע בוודאות שהן תבאנה היום.

אתמול רציתי כ"כ למלא את מבוקשך ויותר. הייתי מלא בעצמי, התנוחה והזוית הקשו על חדירה למעמקים אז התיישבתי כדי לרדת לעומקם של דברים. ישבתי והנעתי עצמי ככדור.
מאד לא נעימה לי ההתמלאות העצמית, משתדל להימנע מכך.
אבל מדי פעם, נזכר בבעתה בהוראה וחוזר להנעה, לחישותייך הן כמו סטרטר של האמר ביום אביבי, נותן לו ולי את הסימן לנהום.
הזין רופס. לא מסתכל עליו כדי שלא יסתכל עלי חזרה. ניסיתי הדמייה, חדירה למרכז העצבים ללב הרוחניות, תנוחת בואי אני מוכן. זה הצליח.

כולי נתון לזה עכשיו, העבודה יכולה לחכות, מסתכל על השעון בדאגה ומבטל את המחשבה על איחור. העיקר לעמוד בדרישה. העיקר לעמוד בדרישה.
חשבתי האם נתין מקווה בכלל לגמור או סשן כזה עשוי לגרות אותו יותר. את שולטת בו ולכן אסור לו לגמור לידך. הוא שולחן, עבד, ממלא את מבוקשך. אם תירצי הוא יגמור בבית. אם לא אז יאלץ להתאפק, בהכנעה.
חושב על עצמי. אם ניפגש מחר לפחות אוכל לגמור, אתן בך את מבטי המתייסר, האשפפי ולחלוחית בעיניו. אם לא אז יש מקום להציב סימני שאלה בנושא הגמירה. (?) זה עוזר (?) הצבתי סימני שאלה והכאב נותר בעינו.
יום הפגישה הגואל מתקרב והלחץ בבצים גובר, דוחס אנרגיה כלפי פנים ולמעלה.

הידיים עדיין רועדות והתחושה בתחת ברגע זה תופסת מקום, דומיננטית, חיה ובועטת. מה יהיה? לא יודע, אבל כנראה שכל מה שתגידי יהיה.

שולח לך. לא זז מהכיסא עד קבלת תשובה

שלך בהכנעה רבתית

ברמה - הצד הגברי של הירח