לפני 17 שנים. 9 באוגוסט 2007 בשעה 12:03
חיל ורעדה
ולא מעט התרגשות
היא מגיעה היום.
מדמיין אותה, עולה ממעמקי הים
ענקית
נוטפת מים, זולגת
משורגת, כמו קולב לאצות ים שנקרעו ממחוז הולדתן.
מתקדמת לעברי ותלתליה שופעים, יוקדים כאש
מתקרבת בצעד בטוח.
מישירה מבט, היישר אל תוך עיני
תחושה קרה מבליחה בלשד שידרתי.
שוט בידה
ענקי,
מוחזק ביד בוטחת, מונף לצידה.
היא כבר מגיעה.
גם אנוכי מתחיל לנטוף
חיכיתי לזה, ללא צפוי.
חושש, יודע שיהיה כואב, מפתיע, קשה
אתגבר כדי לרצות את בת פוסידון
ולא רק אני, גם עבדה הנאמן הבא לשרתה
אהיה שם כל כולי מרוגש ומתוח לקבלה
להיות עבורה
לקבל את שתאמר בלחש, באהבת אין קץ.
לעמוד לצידה, שפוף רכון, מעל עבדה.
זירמי התרגשות דואים בקירבי
היא באה היום
נחושה וחזקה, יודעת.
לאלפו.
לאלפני אני.
לבצע את המשימה.
ברמה - הצד הזיכרי של הירח