גם וגם

"תשלוט בי", זרקתי לברמה דרך אפרכסת הטלפון בעודנו שרועים כל אחד במיטתו הוא, רגע לפני שהתרדמה עוטפת אותנו בזרועותיה הכבדות והמרחק המפריד בינינו קילומטרים וימים רבים.
תשלוט בי, לחשתי שוב, ספק בבדיחות הדעת, ספק ברצינות, מתפללת שירים את הכפפה.
"שלוט בי בעדינות" הוספתי בתעוזה של רגע.
"תזכיר לי איך זה מרגיש להיות נשלטת.
איך זה מרגיש כאשר תנועתי מוגבלת, כאשר עיני מכוסות וכל גופי ורצוני נתונים לך".

חששתי מהתחינה הזו שנוספה לקולי.
חששתי להכנס שוב למקום בו לא ארצה להיות.
ידעתי שאני רוצה סשן פשוט, שיכאב במידה, שישפיל במידה,
שירגש ויצמרר,
בלי מידה(:
סשן שיזכיר לי מאיפה באתי, אבל לא ימוטט אותי.
סשן שיחבר אותי שוב למקום ההוא של התשוקה העזה, של הציפייה הדרוכה ההיא,
של הפטמות שמתקשות מהתרגשות,
של הלחץ המפעפע בין ירכי ומרטיב את תחתוני, וגורם ללבי להלום, אפילו בטרם החל.

אני לא נותנת את עצמי בקלות.
אני יודעת אילו תנוחות אני אוהבת.
אילו משחקים מלהיטים את יצריי ודמיוני.
אני יודעת שאני כמהה להצלפות בפוזיציה מסויימת.
להרגיש את הכאב,
את הסף.

אני יודעת אילו תנוחות אני שונאת.
באילו תנוחות אני מקללת את המעמד,
מקללת שאני שם,
מתפתלת מכאב ורוצה לברוח.

אני לא רוצה להיות מאולפת ממש.
אני רוצה להתענג על המשחק,
להתענג על העוצמות ועל הריגוש.
להרגיש כלבה לרגע,
זונה לרגע.

להרגיש איך אתה מחדיר אצבעותיך אלי,
חופר בי,
מתמלא במיצי.
לחוש איך אתה דש את בשרי,
מצליף בי,
מאדים אותי,
מלטף ומרגיע.
חופן.
להרגיש את הגרוי הזה בפטמות כשאתה מוצץ ומועך אותן בכוח ששולח זרמים לכוס ומטריף אותי,
עד שכל גופי מזדעזע.
עושה בי כרצונך,
כמעט כרצונך.
כרצוני-צונך.

שלוט בי התחננתי בלי קול.


תשלוט,

כמו שאני אוהבת.

לילו.