גם וגם

23.9.2007 שעה 21:35

אנחנו יושבים זה מול זו במסנג'ר, מלהגים, צוחקים, חושבים, משתפים,מנתחים, מתחרמנים, מתערטלים- נפש וגוף.
את מרבית הקשר שלנו ייצרנו ובנינו דרך המדיה הזו שחברה בינינו. ממעטים בשעות שינה וסופגים עוד שעות של ביחד, עם מצלמה פתוחה שסופגת כל עוית ותחושה שעברה בפנינו, מגשרת על פערי מרחק וזמן.

מפעם לפעם אנו מצרפים לשיחה עוברי אורח, עמם ייצרנו קשר מעניין. אף פעם לא יודעים לאן יוביל. האם יצליח לשבור את תחומי המדיה הוירטואלית ולהיעשות חיבור בשר ודם.

גם הערב פתחנו את התיבות ואנחנו מתקשקשים להנאתנו. לשיחתנו הצטרפה אשה נוספת, נשלטת בהגדרתה, חריפה, רבת מחשבות, הומור וייצר ואנחנו נהנים מהאינטראקציה החדשה.

אני צריכה לעשות אימון, אני מקלידה לכם. "זקוקה לפסק זמן של כשעה"
"אין בעיה" אתה משיב. "את האימון תעשי על המכשיר מולנו".
"בשמחה" אני משיבה, יודעת שהמעמד ידרבן אותי לא לחפף, להתאמן כמו שצריך. תוהה האם לא תשתעממו כך, לצפות בי. מקרבת את מכשיר האורביטרק אל המחשב, ממקמת אותו כך שתוכלו לצפות בי רוכבת עליו לעבר השקיעה.
"רגע" אתה עוצר אותי.
"את האימון תעשי בעירום".
אני מרימה אלייך מבט, מופתע ומחוייך.
אתה יודע שזה מביך אותי להיות חשופה כך. אתה יודע גם שזה מגרה אותי כשצופים בי.
"באמת?" אני שואלת, מרימה את גבותי בתמיהה מחוייכת, מנסה לדחות קצת את ההתמודדות שנפלה עלי. מאפשרת לך הזדמנות לסגת.
"באמת"! אתה מאשר לי במבט רציני שאינו משתמע לשני פנים.
אני מתחילה להסיר את הבגדים לאט, משועשעת ונבוכה. מסירה את הגופייה הדקה, נפתרת מהמכנסיים, נותרת בפניכם עם תחתונים וחזייה שחורים. מעוז ההגנה האחרון שלי. מבצרי התפור כולו מבד פשוט.
"לכי תביאי את האטבים המחוברים בשרשרת ואת הכדורים הסיניים" אתה מורה לי. ואני ממהרת למלא, מרגישה כבר את הלמות הלב הפועם מהתרגשות, את הפטמות שמצטמררות מהמחשבה, את הגרוי בין רגלי.
נעמדת שוב מולכם, מחזיקה את החפצים, נבוכה.
"אני עוד אחכה הרבה זמן?" השורה מרצדת מולי במסנג'ר ומבטך רציני, נוזף. אני יכולה לשמוע את הטון למרות שהמלים נכתבו בלבד.
אני מתקפלת. תמיד אני מתקפלת כשאני מרגישה נזופה מולך, מרגישה כמו ילדה ששגתה.
"תעיפי את החזייה ואת התחתונים, אטבים לפטמות, כדורים- אחד בכוס ואחד בתחת", אתה יורה בקצרה את ההוראה.
הפטמות שלי כבר זקורות רק מהמחשבה, אני מרגישה את קושיין ומחברת אליהן את האטבים, שרשרת משוכה ביניהן, כבדה במקצת ועליה פעמון קטן. הכנתי לך אותה פעם, כשהיית זונה עבורי ועכשיו זה משמש כנגדי.
מסירה את התחתונים לאיטי. אני מרגישה את הרטיבות הזו שכבר התפשטה בי ולא מתקשה להחליק ולהחדיר כדור אחד לתוך הכוס הפועם. עם הכדור השני קצת קשה יותר.
"תסתובבי", אתה אומר. "תראי לנו את התחת העסיסי שלך, תפערי אותו מולנו. תראי לנו איך זונה טובה כמוך מחדירה אליו את הכדור הזה".
אני מעיפה מבט נבוך אל חלון המסנג'ר בו נראים פני השפחה השנייה.
גם בעיניה מבט נבוך ומסוקרן.
אני לופתת שפורפרת קרם ידיים שנותרה מושלכת על השידה ומנסה לשמן במהירות את הפתח האחורי, כדי להקל על ההחדרה. מרחיבה את הפתח באצבעותי, מחדירה את חלקלקותן לתוכי, מודעת לישבני המתנוסס על המסך, מנסה להציץ כיצד אני נראית מולכם. אני מחדירה בכוח את הכדור השני לתוך התחת שבולע אותו פנימה, רק חוט מחבר בין שניהם.
אני מרגישה את הגרוי, את ההתרגשות, את הפעימות, את הכאב החד בפטמות שמעביר זרמים לכוס שלי. את השפתיים הנפוחות.
אני רוצה לאונן מולכם ולגמור. אני רוצה למעוך את שפתי הכוס שלי, להחדיר אצבעות. אני רוצה שתשתה אותי, שתטרוף.
"רצית להתאמן" אתה מזכיר לי, מעיר אותי מחלומות על גמירה. "עלי על המכשיר ותתחילי לעבוד. את יודעת כמה אני חולה על התחת שלך", אתה אומר לי ואני רואה נצנוץ של חיוך בעיניך.
אני עולה, מתחילה לסובב את הפדלים, הכוס שלי פועם, השדיים שלי מתנדנדים עם כל תנועה, הפטמות שלי כואבות, הפעמון מצטלצל ביניהן, עם כל ניעה, הכדורים משקשקים בתוכי.
אני מסתכלת בכם, מתבוננת במבטכם המכוון אלי, סוקר אותי, בוחן את תנועותי. נבוכה כ"כ, סמוקה.

"עכשיו את!", אתה מפתיע את השפחה השנייה. "שחררי את השדיים מהחולצה שנוכל להנות מהם".

אני יודעת שקשה לך. את לא מכירה אותנו, את חיצונית. ואני יודעת שלא ממש שאלו אותך אם את רוצה להשתתף במשחק הזה, אבל את כאן. בחרת להיות כאן ואם את כאן לא תוכלי להשאר כצופה בלבד.

את מתחילה לפרום בהיסוס את כפתורי החולצה, כפתור אחר כפתור, מאפשרת לשדייך הכבדים להחשף מתחת לבד.
אני ממשיכה לדהור על המכשיר מולכם, הזיעה ניגרת ממני, הרטיבות זולגת ממני, הפטמות בוערות לי, הכוס פועם. אני מתבוננת בך- משחררת שדיים כבדים ופטמות כהות אל החלל הוירטואלי. המבט שלך מסגיר את המבוכה, את החרמנות ואת הציפייה.
גם את נשלחת אחר כבוד לחבר אטבים לפטמות וחוט או שרשרת מחוברת ביניהם.

"זונות" אתה אומר, "עכשיו תפסו את השרשרת בפיכן ומשכו כלפי מעלה", אתה מורה לנו, משחק בנו. אני אוספת את השרשרת בפי, מותחת את פטמותי כלפי מעלה. כואב לי, רגיש לי, מגרה לי. זרמים של כאב ועונג שמציפים אותי. אני מזיעה כולי, מתנשפת, הכדורים פועמים בי, עדיין על המתקן, ממשיכה לגלגל רגליים, כבר לא זוכרת למה, מתנתקת, פשוט כי כך הורית.

מתבוננת בך, אשה אחרת.
שדייך כבדים משלי, ולא שזו חכמה גדולה. את מושכת אותם בפיך, כלפי מעלה עם החוט ששזרת באטבי הכביסה הפשוטים שהבאת אתך עבור המשימה. האטב ניתק באחת מפאת הכובד ואני רואה את פנייך מתעוותים בכאב מהצביטה החדה בפטמתך, מתלישת האטב. את ממהרת לתקן את אחיזת האטב שוב, חוששת להמרות את פיו.
אני לא מפסיקה לתהות מה את חושבת?, איך את מרגישה? מה את מרגישה בערב הזה שפתאום קיבל תפנית בלי הכנה מוקדמת.
זה מרגש אותי.

אני מתבוננת עלייך, אהוב נפשי, נהייה לך חם. אני רואה את המבט שלך, המרוכז בנו, מבט של שולט שקיבל את מבוקשו. שתי בובות חוטים, מריונטות המשחקות למשיכת החוטים שלך, השולט בנו.
אני מרגישה בובה, צעצוע, יודעת שנשמתי שייכת לך, יודעת שאתה שולט בי מרחוק.
שולט בשתינו.

גם אתה כבר הסרת את בגדיך.
אני יודעת שאתה מגורה מהמעמד, אני כ"כ רוצה להרגיש את גופך בגופי, לאחד את זעתנו, לנזול עלייך.
אני נהיית חסרת נשימה כמעט, נושפת ומתנשפת מהמאמץ הפיזי, מהכאב, מהגירוי, מעירבול התחושות והמחשבות ביחד. אני רוצה לגמור, אני רוצה לראות אותך גומר. אני משתוקקת לראות את הנוזל הלבן מבקיע ממך, זולג. אני תמיד כ"כ רוצה לאסוף אותו בלשוני, לנקות, ללקק, להתענג על טעם העונג שלך.
כ"כ חסר לי המגע.
אני משוועת שתחבק אותי. מדמיינת חיבוק מאוחד של שלשתינו, מעגל תמיכה עירום של גופות המתמזגים זה בזה.

"תשלפי את הכדורים" אתה אומר, ער למצבי. אני עוצרת לרגע מתנועת הרגליים ושולפת בזהירות, מפחדת תמיד מחור התחת שמהודק כולו על הכדור.
"לקקי. נקי אותם, טעמי את עצמך" השורה מרצדת מול עיני ואני מקרבת את הכדורים אל פי, אוספת אותם בלשוני, טועמת את טעם החירמון שלי, מדמיינת את טעם הזיין שלך בי.
היד שלי נשלחת אל בין רגלי, אל החלל שנוצר שם לפתע, אל הריקנות. אני חייבת למלא את הריקנות הזו. אני משתוקקת למלא את הריקנות הזו.
"ז ו נ ה!" אתה מתיז אל המחשב. "זונה קטנה וחרמנית שלא יכולה להתאפק, חייבת משהו בין הרגליים" אתה לועג לי. "כן" אני מנידה בראשי, מבטי מתחנן אלייך.
לו רק היית אוסף אותי עכשיו אלייך.
כ"כ רוצה לגמור כבר. מותשת.

"לכו שתיכן, תביאו מלפפונים", אתה מאלתר.
בלב הולם, ברגליים רועדות, אני מנסה לנתב רגלי אל המקרר, מחפשת שם אחר מלפפון ראוי.
"על ארבע כלבות" אתה מורה לנו כשאנו חוזרות, ואני כושלת, קורסת על ארבע על הרצפה הקרה, אל מול המצלמה.
כך גם את.
השרשרת המתוחה בין שדי מושכת את פטמותי מטה, הפעמון מצטלצל ביניהן. מסתכלת בשדייך הכבדים, המתנדנדים מולי על המסך, בפטמותייך שמלטפות כמעט את השטיח שלרגלייך.
"שתי כלבות מיוחמות לי" אתה עולץ מולנו, תתחילו לזיין את עצמכן"
אני מחדירה את המלפפון הקר לתוך הכוס הלוהט, הזולג שלי, המשתוקק לגמירה. ישבני מונף אל על משווע להצלפות שלך, למגע שלך.
אני מרימה אלייך מבט, יושב שם, בחדר היפני שלך בהרי ירושלים, מלטף את עצמך מולנו ושולט בשתי נשים, מצליחות, דעתניות שכל מה שנותר מהן כרגע זה שתי כלבות מיוחמות, מושפלות, נתונות לך, אחת בצפון הארץ ואחת בדרומה.
מזיינת את עצמי עם המלפפון, מולך, מולכם, מול אשה שאינה מכירה אותי, מתהדקת עליו, זולגת עליו, מתענגת על קול הרטיבות של החדירה. על המגע הקר בשפתיים הנפוחות, המגורות.
אני מתחננת במבטי אלייך לגמירה, מרגישה שלא אוכל עוד, שאני על סף קריסה.
"גמרו זונות" אתה פוקד וכל גופי מתכווץ בסערה על המלפפון הנעוץ בו, כאילו היית שם אתה, כאילו גאלת אותי, מלווה באלפי רעידות קטנות שאינן מרפות ומטלטלות את גופי, היגע, המגורה עד כאב.
מתוך ערפולי, אני מבחינה בהעוויה העוברת על פניך, בעצימת העיניים שלך, בריכוז ובפורקן כשידך הלופתת את הזין מתמלאת כולה בנוזל הלבן, הסמיך. לו רק יכולתי לאספו עכשיו אלי, להרוות בו את צמאוני אלייך.
אני מתבוננת בך, אשה אחרת, זרה ומוכרת, מרגישה קרבה, אחוות נשים שנוצרה בינינו מעבר למסך הקר. גם את שרועה, רגועה כבר, על השטיח בחדר העבודה שלך, מול המחשב. מבע סיפוק על פנייך.
"תום אימון" אתה מחייך אלי. "בפעם הבאה נעלה את הרף" אתה מבטיח.


....כעבור 48 שעות.

שמח שהגעתן בזמן
אחרי שראיתן אחת את השניה במסנג'ר אין צורך בלהסתכל שנית אלא רק לחוש.
הגיע זמן המגע.
יושבים במשולש עצומי עיניים מחזיקים ידיים, מדיטציה, נשימות, דמיון מודרך הראש כבר סחרחר, ההסתייגות דועכת לאיטה מפנה מקום לסקרנות ולחשש מסוג שונה.
אתן יושבות קרוב, אני מכין אתכן למגע.
מוביל יד אל יד, לגעת להתחבר. חושי המישוש הריח והטעם מקבלים משנה תוקף לאחר שחוש הראיה בוטל זמנית.
מרגיש כמו מנצח על דואט שמיימי. להטוטן השולט בכל צעד, ניזהר לא להחליק
מוביל את ידך לפניה ובמקביל את ידה לפנייך. יד זולגת לכיוון השד הבטן ובמורד הגבעה לחוש את הרטיבות ההדדית. חש את נשימותיכן את ההתנשפויות העמוקות את הריגוש. יודע שזה השקט שלפני הסערה. הכיבוש מתחולל בקירבנו וכבר כבר עומד לפרוץ. אתן מובלות, נוח לא ליזום במצבים אלו אלא לתת לי לנהוג בכן כרצוני, לאט וחושני. אוף החרמנות הזאת מתחילה להשתלט עלי, חייב לרסן עצמי יש לי פה תפקיד ברור.
באחת משנה את הקצב. הנימה המעודנת מתחספסת.
"תגעי בה" אני מורה.


המשך הסיפור בקישור:
http://www.thecage.co.il/blog/userblog.php?postid=108786&blog_id=27381



סוף הסיפור -

.....הוא מחליף ביננו. ושוב מחליף.
ומתחלף...