סוף סוף היא פה, הכלבה
מחייכת, בעיניה זיק של שובבות.
נפגשנו בשדרת המעצבים, טיול בשדרה עושה אותה שמחה.
להיכנס לחנויות זה כבר מתקרב לחצי אורגזמה
ביקשתי מהזבנית שתביא לתא המדידה חצאיות שחורות.
אני מודע לעובדה שמדידת חצאיות שחורות גורם לכלבתי רטיבות חמה ומתפשטת.
גם היא התפשטה ומדדה, כוסית קטנה מול מראה ענקית.
אז קניתי לה שתי חצאיות מתנה, איזה תחת עסיסי, נעים וטעים.
נשיקה וחיבוק, האושר שלה מדבק.
משם באופן טבעי הלכנו לפאב שעושה לנו נעים, מפנקים שם.
בין המנות המעוצבות של פירות הים והטרינים הממולאים בטעמים לגמנו,
וצחקנו וצחקנו. אני לתומי חשבתי ששנינותי הרבה הוסיפה לאוירה.
הסתבר, על-פי התגובות המוטוריות שלה וחוסר הקשר בין היד לעין שהאלכוהול היה גורם הרבה יותר משמעותי ממני.
יצאתי לסיגריה
מביט בה דרך החלון הגדול
נראה על-פי המבט המזוגג שלה ונסיונות המיקוד שזה הזמן לפרוש לתכנוני.
בין שאכטה לשאכטה כאשר העשן מתערבב עם אדי הקור שבחוץ שלחתי לה סמס: "אם את חושבת שתהיה לך בעיה למצוץ אז כדאי שתזמיני חשבון ונעוף מכאן" תשובתה הייתה חדה וברורה "למצוץ אני יכולה ורוצה בכל מצב" נרגעתי, חמה הכלבה, רטובה עוד מהמדידות.
הגענו לחדר, היא נזרקה על המזרונים, ללא שליטה.
גררתי אותה למיטה, מדדה, נתקלת במשקופים, נמרחת על הקירות.
נגררת, כלבה חייכנית על ארבע, בנסיונותיה לטפס על קיר הטיפוס, סנפלינג לכיוון המיטה.
כל נסיונותי להצליף, לחמם, להעיר את תשוקותיה חזרה, לגרות, עלו בתוהו.
כעבור מספר דקות הבנתי שאם אנסה לבצע בה את זממי זה כבר יהיה קרוב יותר לתחום הנקרופיליה, שיש לי עסק עם חיוך קטן ותו לא.
נותרתי כמו סירה עם תורן וללא מפרש. נזכרתי בחיוכו של הברמן, ממתיק סוד בין גברים, "תבלה אחי"
מלאכה לבטלה.
התחלתי לספור מעשר אחורה, נתקעתי על 4.
3, 2, 1 נשאיר להיום, היום Pay Day
אם שותים לא מזדיינים.
לפני 16 שנים. 28 בדצמבר 2007 בשעה 6:58