גם וגם

לא רואה.
מרגיש ומפענח.
ואז כמו סנסמוגרף או פוליגרף משרבט את המילים הלא ברורות על דף מילימטרי שזורם וזורם
ובעיון חטוף יודע לזהות היכן העליות והיכן הנפילות.
מפענח לעצמי ומתרגם למילים שכולם יודעים לקרא. מילים סתומות, מזוגגות, עטופות בצלופן.
לא רואה.
עוצם את עיני ובשקט של אחר חצות לוחש לעצמי מתחת לשמיכה הכבדה:
עכשיו רע לי,
פוחד,
נמאס לי,
כואב לי בתקיעות ובעורף,
חי על ציפיה לא ממומשת,
מושך את הימים כמו כדורגלן משבת לשבת.
לפעמים מעז ללחוש לעצמי כמה טוב לי. פשוט וטוב.

יודע שגם את קוראת את הכתוב וחושבת לעצמך עד כמה את לא אוהבת את המקום המתחפר והנוגה.
הרי רק אתמול בלילה הבטחתי שזה יעבור.
זה יעבור.
עבר.
כמו קוסם שמקפל ומקמט את תוצאות הסנסמוגרף בידו לכדור קטן ופוף הוא נעלם מלווה בחיוך רחב חושף שיניו לקהל המריע.
לעיתים גם הקוסם נעלם.
תמיד חוזר להופעה נוספת, על הבמה, לקהל המעריצים שלו הזקוק לו והוא זקוק להם.

______________________
ויש פה צעירה אחת שכותבת כמו מצפן אנושי.
ברגישות כנה, ככה מתוך הקרביים, מתוך הווניליות שלה היא שופכת אור על עצמה ומאירה קבוצה לא קטנה של אנשים.