גם וגם

מנגנוני הגנה
צעקו עלי - "תצעק כמה טוב לי, תראה יבוא הטוב"
אנו שוכחים מהר מאד עד כמה רע או טוב היה לנו.
בהווה אני מתרגל הן לטוב, שהופך להיות מסלול חיים רגיל והן לרע שהופך להיות מסלול חיים רגיל.
מה שיש נכון לכאן ועכשיו מצדיק את המשפט החיים חזקים מהכל.
מה שהיה הוא שיהיה מתייחס לעבר (אין חדש תחת השמש והעולם כמנהגו נוהג), אך מכיל את העבר, אותו אנו משתדלים להשכיח, להווה.
אני, בדומה או בשונה מאחרים, שוכח מהר עד כמה היה רע בעבר ומפתח נטייה להתרפק על עברי, עברנו,
על דמות פוליטית זו או אחרת המתעתדת להיבחר שוב לראש ממשלה, בלי לזקוף לחובתה את העבר. מה היה כזה נורא? לא זכור.
כך גם לגבי הטוב.
נטיה לשכוח את ההיסטוריה הטובה, רק לפני דקה, שעה, יום, נמלאתי באהבת אין קץ, אך בלי להתבלבל נלביש על עצמנו את חליפת המובן מאליו ונצא לדרך עתידית חדשה נטולת עבר חיובי.
החבר הטוב ביותר שלנו התאדה כלא היה, מערכות יחסים מתבקעות מבלי לזקוף לזכותן את הנקודות להן הן ראויות.
גם אני לוקה בתיסמונת השיכחה.
לוקה, אבל מודע.
לכן אם ידוע לכל שאוטוטו "יהיה טוב", כך אמרים,
ורושמים את העבר בצעקות רמות (זוכר כמה זעקת בקולך העמוק אחחח כמה טוב לי?),
מן הסתם עכשיו חייב להיות טוב. הווה.
מ.ש.ל
שיהיה לכם יום טוב.