מכירים את זה שיש מטלות שהן כבדות יותר מעצם ביצוען?
מטלה כזאת שיש לבצע בהקדם אך ללא זמן מוגדר והיא יושבת בראש ומלווה אותך, מעיקה.
כמו לכתוב מכתב תגובה לאיזו רשות, או אישיות מאוסה.
משהו שמראש בתוך תוכך אתה יודע שהסיכוי כי תשנה סדרי עולם הוא קלוש.
מטלה שאתה חייב לעצמך להוציא לפועל, להרגיש כי הגבת, פעלת על-פי אמות המוסר הגבוהות שלך.
אבל זה כבד ומתיש ואתה גם מאמין שזה אינסופי ומתמשך ובעיקר מעייף ומטלטל נפשית.
מכירים את זה שאתה בוחר לעצמך את כל המטלות האחרות בעולם בכדי לדחוק את החשובה וההכרחית.
שופך את מגירת המסמכים העמוסה לעייפה ביוזמה ברוכה בכדי למיין ולתייק,
עד לשלב בו אתה צריך להחליט אם אישור תשלום לכביש 6 או לבזק מפברואר 2008 מיועד לשמירה או השמדה.
ובאותה עוצמה של נחישות לארגן את המסמכים ולצידם את המטלות המכבידות על כניסת האויר לריאות
כך אתה נוטש באמצע ומותיר את חוסר ההחלטה ביישום בערמת המטלות המצטברת.
מכירים שאפילו ביצוע סשן מלהיב ומצופה הופך לרגע למין מטלה שכזאת?
לפני 15 שנים. 12 בינואר 2009 בשעה 6:06
