פמדום מול שתיהן
מימוש הפנטזיה קורם עור וגידים בדמות שתיים שביניהן חיבור נועז. חיבור של אשה לאשה.
מרגיש את הדיבור בינהן מעלי, לא מתאמץ לגעת או שמא מתאמץ לא לגעת, לא לדעת.
יום חול שלכאורה נראה יום רגיל לחלוטין.
ביטני מתהפכת מהתרגשות. רומנטיקן בחזות מחוספסת.
מאמין שהלילה יראה אחרת. לילה חם שזור בברקים לא שיגרתיים שינטעו בשמיים גוונים בירוק.
לילו מכינה אותי מבעוד מועד בתרגולים לקראת המפגש האמיתי.
לבוש ג'ינס, ללא גינוני דרס-קוד, מהמקום הטבעי של יום החולין נאדרת השליטה ומקצינה את גבולותיה לעיתים מעלה ולעיתים מטה.
מתוך האין בולט היש.
מתוך חצאית פרחונית תמימה מבצבצת כף רגל נערית המעוטרת באצבעות עשויות לק אדום המגרות את הדמיון להימעך על ידן, להתלטף. ומתוך טריקו מהוגנת זוג ידיים לבנות וחזקות שלמדו לאחוז בקצות החבל וללפף שלוש פעמים, להשחיל לתוך הלולאה ולקשור, ללא רעד בידיים, ללא חשש. עם חיוך מופגן הממתיק "אני יודעת".
יין.
כמה אני אוהב את ההסתחררות הזאת שתופסת אותי פתאום ללא הכנה מראש. לא משנה כמה פעמים אהיה באותה נקודה של שכרות תמיד זה יפתיע מחדש.
שוב השיחה ביניהן מתניידת מעלי, כמו במשחק טניס מהיר ואני שכוב כמו רשת שהתעייפה לה, שמישהו שכח למתוח ולחזק, קולט מילים בודדות, כמו Freeze על הכדור.
פנטזיה, הושט היד וגע בה. מתבקש להשיל מעלי את מכנסי הג'ינס ואת החולצה בסלון ולסור לחדר השינה.
עיניה כסויות ברצועת כותנה שחורה מבהיקה.
אני יושב בשיפולי המזרן, עוקב במבטי אחר כל נגיעה נשית, אחרי מסלול זרועה המרפרפת קלות על ביטנה.
מתנשם במקביל אליה או בשבריר השניה לפניה, מלקט את תחושותיה למגע הזר, מלווה מרחוק ולא מרחוק מדי.
נשכבת מעליה, דדיה כבדים מכסים את פניה. "שולטת באופן אחר" אמרה, כמו כרזת ניאון מהבהבת מרצדת מולי בנורות לבן אדום, במופע תיירים במולן רוז'.
בוחנת את הבל חומה החבוי בין רגליה. מתמתחת זוקרת את רגליה לצדדים, מבחין ברעד קל ובהרפייתן.
מקבלת על עצמה את הדין.
יודע מה היא אוהבת, למד מה היא עוד עשויה לאהוב.
בהחלטה של רגע מחליף את דיסק ההפעלה שנשתל בראשי בבוקרו של יום.
נוגע בעצמי ומודה על היופי שבריקוד המאוזן שמולי.
שולף את הזין הזקור שלי, מחייך לעצמי ברגע שקולט את המבט החדש לצידי
ניגש לקצה המיטה, היכן שראשה תלוי שעון, מציץ לאויר מחוץ לשולי המזרן. מלקט את תלתליה בידי מייצב את ראשה ומחדיר באחת בין שפתיה המייחלות את זיני הנוטף.
הופך אותה ובועל בעוצמה, לא משאיר שריד עור חשוף ללא מגע שמתחזק והולך. לא משאיר ספק לא מסופק או חור שלא נענה לתחינותיו.
צווחה חלושה מדווחת לי "לי אתה מכאיב" ומכאן חוזר למקורות, כמו זאב מורעב עד לכניעת הקורבן, עד קיפול זנבה וביבבה נכנעת גומרת ברעד אינסופי.
בדואט משלים את משימת הטריו.
משימת המיילדום.
לפני 15 שנים. 27 במרץ 2009 בשעה 18:48
