אחרי פוסט הגבר גבר שהרגיע אותי ונתן לי מנוח, סעד ותרופות
ובהמלצת ההורמונים שהשתוללו מהסשן לעיל ועד למסיבה של דיווה, החלטתי לפרסם את הפוסט "סשן יומולדת" שלילו טרחה באהבת אמת לשמר לי את התחושה בכתובים:
"סשן יומולדת", האותיות מתחברות למלים והן מתנגנות בפי, מצטלצלות ועולות במעלה הגרון.
"סשן יומולדת", הן נשלחות אליך ב sms, במסנג'ר ובטלפון.
"סשן יומולדת"
מטפטפת אליך את הידיעה, את ההכנה.
מכינה גם את עצמי.
מנסה להחזיר אותנו למקום ההוא,
הראשוני, הקדום, המצפה.
אני יודעת שלא יהיה לי קל. אני יודעת שאתה חושש.
חושש שלא תתחבר,
חושש שמא אסוג ואוותר,
חושש שההבטחה תתפוגג כשם שבאה.
אתה יודע שאני...
גם.
"כבר מאמצע השבוע", אני רוכנת לכיוונך דרך מצלמת המסנג'ר, "נתחיל לעבוד על הרחבת הפתחים" אני מבטיחה בחיוך רב משמעות.
שולחת אותך למשימות שונות ומשונות. בבית, בעבודה, נותנת לך הקצבות זמנים וכמובן אוסרת גמירה.
אתה לחוץ, משתדל להכנס לתואי שאני יוצרת,
חרמן,
מצפה,
מתוח.
בערב אתה מתחנן לצפות במשחק הכדורגל ואני מסכימה בחיוך, אך עם תנאים.
"את המשחק, מותק" אני לוחשת לך דרך שפופרת הטלפון, "תראה כאשר פלאג רוטט באחוריך ומצבטים על פטמותיך. כל שער שקבוצתך תבקיע, יגרום לך לכשכש בזנב הנעוץ באחוריך בחדוה, אך אם הקבוצה היריבה היא זו שתבקיע, תאלץ להניע את הפלאג ולזיין את עצמך, כאילו אתה עצמך עומד שם על 4 במרכז הדשא וכולם מעבירים סיבוב באחוריך.
"אם תפסידו", אני מזהירה, כאילו שהנצחון תלוי באופן זה או אחר בכישוריך, "התשלום יהיה כבד בהרבה!"
הסימוסים זורמים ממך,
דיווחים בלתי פוסקים על תחושותיך, על הכאב, הגרוי, החרמנות ועל ההתפתחויות במשחק והתשלום שאתה נאלץ לשאת בעקבותיהן, ההארכה, הפנדלים. אני יודעת שאתה שונא את זה ואוהב את זה ואני מרגישה שאתה הולך ומתחבר למקום ההוא, הנמוך ששנינו מצפים לו.
למחרת, עם ערב אני מגיעה אליך, מושיטה לך תחתוני חוטיני מעודנים ונשיים מתחרה ולק אדום באריזת מתנה. "קחי זונה אהובה שלי" אני אומרת, מעכשיו תסתובבי כאן בלבוש הזה. ואתה מסיר את בגדיך המהוגנים ומשחיל רגליים מהוססות אל התחרה השחורה שנהייתה לפתע מן שקיק אשכים מעודן, צר מלהכיל שהזין מתפרץ ממנו ומתחנן לתשומת לב.
אף פעם לא "הפכתי" אותך לנקבה, כלומר, אף פעם לא ניסיתי. אני אוהבת אותך גבר, ואוהבת אותך חזק ואוהבת אותך שלי, אבל עכשיו אני רוצה!
רוצה להצליח וליצור בך את התחושה הזו של זונה שנמצאת כאן כדי לענג אותי.
אני מושיטה אליך את כפות רגלים עייפות, ואתה ממסז' אותן בקרם. מניחה אותן על הזין המתפרץ מהתחתונים המגוחכים ומועכת אותו, משחקת בו ואוספת את נזילותיו באצבעותי כדי להכניסן לפיך. מרגישה שאתה נתון לי, מתמסר.
מאוחר יותר אנחנו יושבים ולוגמים קמפרי ביחד, מנסים לצנן את החום הכבד.
אני מרכינה אותך על 4, מכסה את עיניך ולוקחת את גליל הניילון שנמצא במטבח, מלפפת בסבלנות סביבך, רגליים, זיין, ישבן, בטן וגב ולבסוף הידיים, מהדקת לאט ובתשומת לב, מקפידה לא לעצור זרימת דם אך לא לאפשר תנועה חופשית. את הראש אני בוחרת להשאיר בחוץ. מפחיד בשבילי מדי. מקובע, מנויילן, חלקלק ומבריק אני דוחפת מדי פעם קוביית קרח קטנה בפתחים כדי לצנן את גופך. מגישה לך את שארית הקמפרי לרענון. מלטפת ומצליפה מבעד לניילון, מזכירה את מעמדך כזונה שלי, קורעת ופוערת חור באחוריך ומשמנת היטב. "לשם כך את כאן, זונה אהובה שלי" אני פונה אליך בלשון נקבה, דוחפת אצבעות משומנות היטב וחוגרת את הסטרפאון סביב מותניי.
_____________________________
חוזרים השבוע לשיגרה
חמים כהרגלנו
תודה אהובה שלי על ימים כלילות בלתי נשכחים
על החיבור המדוייק
על האכפתיות, ההשקעה והאהבה.
חכי חכי!!!
לפני 15 שנים. 18 במאי 2009 בשעה 21:22