גם וגם

גניחותיה החנוקות הצהירו בבירור שהיא בדרך הנכונה לגמירה נוספת. התרגשות מרטיטה.
לא להאמין שרק לפני שעה לא ארוכה החזיקה עצמה בשליטה קפואה, ריחוק למרות כל נסיונותיה להשתחרר.
לא היה לה ברור אם תצליח להסיר את המגננות.
מגננות שהעמיקו לאחר שנודע לה לאן אנו שמים פעמינו.
נודע אך לא היה לה מושג וחצי מושג לגבי ההתרחשויות הצפויות.
"אני בחניה" סימסתי לה, והיא לאחר דקות הופיעה כמו מלכת נרניה בשעת כעסה, שחור ולבן.
חזותה המהודרת בשמלה שחורה, קולר שחור וזוג מגפיים שחורים בעלי עקב מרשים על רקע גופה הצחור, הותירה בי רושם ומחשבותי נדדו למסיבה.
ידי בוחנת את מיתאר גופה לאט, ליטוף רך על פניה גולש אל בין שדיה ובמורד קימוריה, באזור הבטן ואל הישבן החצוף. מתמהמה, טופח קלות ומחזיר את ידי להגה, ממלמל לעצמי "נוסעים".
לי זה היה ברור שהשחרור המיוחל יגיע על-פי דרכי וביכולתי.

היא בוחנת את פני, מגניבה מבטים. סורקת את סנטרי, את הקרחת העשויה ואת הזיפים שעל פני.
אני שר לי עם הרדיו את קינג כרימזון בנוסטלגיה נונשלאנטית, לא נותן לשאלתה להפריע לי לסיים את השיר.
את גילי אני מכיר כבר מעל 20 שנה. בתקופה ההיא הוא היה עושה המון מסיבות.
מסיבות נושא הוא היה קורא להן אבל את כולן חיבר חוט שני אחד - זימה.
הרבה הנאה וזימה, היינו צוחקים. לפני שבוע שמחתי לשמוע אותו מבשר לי "שמע אחי, בשישי אני עושה מסיבת נושא".
"אני אדאג לך ואת תזרמי" עניתי לה, לא משנה לי אם תשובתי לשאלתה הניחה את דעתה.

בשקט מוביל אותה אחרי, מכיר את הבית היטב, גדלתי בו, בית אבן גדול עתיר חללים כמו מבוך קסום.
מוסיקת שנות השמונים כבר מקפיצה לי את החיוך בבטן.
נכנסתי מאיר פנים והיא בעקבותי סקרנית וחוששת.
נפנופי ידיים לשלום, חיבוק סחבקי ועיניים סוקרות ובוחנות, מישהי חדשה ושונה.
אני כמו טווס מתהלך בין המוכרים, מתעכב איפה שנעים וממהר לבר למזוג יין עבורה וארק עבורי. לא נגמלים מהרגלים ישנים וטובים, בייחוד לא במפגש נוסטלגי שכזה.

לאחר סבבי small talk וכמה דרינקים רחבת הסלון מידללת, אנשים בזוגות וקבוצות פורשים לפינות היותר אפלות בבית. והיא כמו סופרת אותם בחשש, פנים נטולי שמות.
אני מוביל אותה למזרן המוגבה על דרגש הבטון האדום, מתיישב על קצהו, מושך אותה אלי, מנשק בלהט ומצמיד את גופה בין רגלי. נשיקותי יורדות לצווארה ולתנוך אוזנה, מדרים לשדיה וחושף אותם מתוך מחשוף השמלה, יונק את הפטמה הרגישה ונושך קלות. גניחה קולנית ומפתיעה גורמת לי לעצור לשניה, מרים את ראשי להביט בעיניה, הינהון קל של הראש להסכמה, אני יודע שהיא בסדר.
מודע למבטים מרחוק ומקרוב, אני ממשיך בשלי, אצבעותי שלוחות לגעת ברטיבותה המתפשטת, בתשוקתה הגואה.

"שלום" אני שומע לצידי קול מוכר.
את מיכל הכרתי כשהייתה חיילת, הייתה פרטנרית די קבועה במסיבות של גילי, חופשיה כציפור דרור. רצתה להיות פסיכולוגית אך החיים הובילו אותה להיות מנהלת לישכה במשרד עורכי-דין בת"א.
עכשיו היא אחרי לידה, השלישית שלה אני חושב, למרות שכבר לא ממש עוקב. אני מציע למיכל פיטמה אחת שנותרה מיותמת ממגע שפתיים.
מיכל נענית בשמחה.
לשונותינו מתערבבות וגניחותיה גוברות, אני מושך אותן לשכיבה נוחה יותר על המזרן, מפשק אותה מעלי להתענגות.
התכווצויות, גניחות מאופקות ושקט. מבט אוהב. כן.

יושב על סף האמבטיה, שוב היא בין רגלי רק נמוך יותר, מוצצת את הזין שלי העומד להתפוצץ.
היא אוהבת לבלוע וזוכרת את ההוראה. אסור לה לבלוע לפני שאני מוזג עבורנו סיבוב נוסף של משקאות בסמוך לבר.
מנקה סביב שפתיה חומרים מרשיעים, מרטיב ומנגב ופיה חתום.
צועדים לאט לכיוון הבר, היא נמנעת מלעצור ליד אנשים שמא יפנו לדבר איתה.
רוקה ממלא את חלל הפה העמוס, מערבב טעמים.
עוד לא, יודעת שאסור ואינה יכולה להוציא מילה מהפה, חוץ מנהמה המבקשת ממני להזדרז.
מוזג שתי כוסות ומרים לחיים.
כמות נוזלים מכובדת מחליקה במורד גרונה עוד בטרם לגמה מהיין.
"לחיים" עונה לי ומלקקת טיפה סוררת שברחה בזוית הפה.

שש בבוקר והיא מנומנמת לצידי.
ידי מטיילת על מיתאר גופה החלק והערום, ליטוף רך על פניה גולש אל בין שדיה ובמורד קימוריה באזור הבטן אל הישבן החצוף. מתמהמה, טופח קלות ומחזיר את ידי לשערה הגולש, ממלמל באוזנה "לילה טוב אהובה".