ערימת בגדים מגובבת על המיטה, כל תכולת הארון פחות או יותר. או אולי נכון יהיה לומר כל אלה שצבעם שחור.
זו היתה ההנחייה ואני מודעת לחזי העולה ויורד, נרגשת, לחוצה וסקרנית מהעומד לבוא, מחליפה בגד אחר בגד ואיני מוצאת את זה שיניח את דעתי.
הלואי והיית כאן כדי להביע דעה גברית ולעזור לי לבחור, אני חושבת ושולפת את אחת השמלות ומשתחלת לתוכה.
איפור מהיר, מגפי עקב שחורים וגבוהים ואני מסתובבת חסרת מנוחה בחדרי הבית, מצפה לך, לא מתאפקת ולוגמת עוד שתי לגימות חטופות מהקפה החם.
"מסיבת נושא אצל גילי"- מסיבת זימה, חשק. המלים נחבטות בראשי. מכילות בתוכן כ"כ הרבה לא נודע. כותרת שאני רק יכולה לנסות ולדמיין מה עומד מאחוריה אבל אין לי מושג ממשי למה עלי לצפות.
סיפרת לי פעם על עברכם ההולל המשותף ועל בית האבן ההוא בו בילית ימים ובעיקר לילות פרועים.
אני יודעת שאוכל לבטוח בך, אבל אי הידיעה מה יהיה שם, הויתור על השליטה שלי, לא פשוט לי.
צפצוף הנייד מסמן לי שהגעת, מקפיץ אותי ואני ממהרת אלייך, מיישרת ומותחת את השמלה בדרך אל הרכב.
אתה מעביר מבט מחוייך, שבע רצון, שולח אלי יד וחופן לרגע שד, מתמהמה על הישבן... ואני שלך, מתמסרת ליד החמה...
מתניע אל הדרך.
אתה מפזם בהנאה איזה שיר , שומר על חזות רגועה וזחוחה. אני מגניבה אליך מבטים, מנסה לדלות עוד פרטים לגבי מה שמצופה לנו.
אני יודעת שאתה רגיש לי, יודעת שיכולה לבטוח, יודעת שאתה ער לכל רעד שעובר בי, לכל תחושת אי נוחות, ואני יודעת שאתה בוחר במקום הזה שמוביל אותי אל הלא ידוע במכוון, בלי לתת לי פרטים רבים מדי שייצרו מראש את חומות ההגנה שלי. דברנו על סיטואציות כאלו המון. פינטזנו וייצרנו סיפורים שלמים ובמרבית הפעמים כשהגענו אל הסף מצאנו סיבה לשנות כיוון.
אני מסכימה הפעם להיות מובלת. להתמסר ללא שאלות.
נעים לי להיות מובלת.
נעים לי לבטוח בשיקול הדעת שלך ולדעת שהכל בגדר התנסות ולא ממש משנה מה יקרה.
אתה עוצר את האוטו ואני לוקחת נשימה עמוקה ונכנסת בעקבותיך.
אתה בן בית כאן, זה ניכר, מפזר חיוכים בטוחים לכל עבר ואני רוצה לרגע להעלם באחת הפינות החשוכות, מרגישה את המבטים הבוחנים, הסוקרים.
אף פעם לא מרגישה בנוח במקומות חדשים ולא ידועים. לא יודעת מה לעשות עם הידיים? לאן להוליך את הרגליים? לשבת? לעמוד?
מבוכה.
אתה מושיט לי כוס יין אדום, ופותר חלק מהמבוכה, אני לוגמת לאיטי ומתבוננת סביבנו.
אנשים מתפזרים בין החדרים. בזוגות ובקבוצות. המון אינטימיות, הרבה מגע.
תחושה שהכל מותר. הכל לגיטימי ואני אוהבת את התחושה הזו שאין מעצורים וגבולות וחומות, שהאסור והמותר גמישים בהרבה. מציצה בסקרנות בנעשה סביבי. לגיטימי גם להציץ כאן, וזה מעלה בי חיוך. אוהבת את זה שסדרי העולם שונים כאן, פתוחים וגמישים ליצירתם מחדש.
אתה נותן לי יד ומוביל אותי לאחד המזרונים, מצמיד אותי אליך. נעתרת אלייך, אני מתמזגת בנשיקותיך.
אני מודעת לא מודעת לשד שנשלף ממחשוף השמלה, לאצבעותיך הממוללות את הפטמה המזדקרת, לנשיכות הקלות שמרעידות אותי ושולחות הבזקי התכווצות בין רגלי ולליטוף לשונך.
אני מודעת לא מודעת למבטים המתקבצים סביבנו, סקרנים, שותפים לחוויה.
אני מודעת לא מודעת לידך השנייה שחודרת אל מתחת לשמלה ולאצבעותיך שמגששות דרך לתשוקתי ואני נאחזת ומתהדקת עליהן, מנסה לבלוע אותן בין רגלי. מתמסרת לריגוש ולתחושות.
אני מודעת לא מודעת לאשה הזרה שהצטרפה אלינו יש מאין והיא יונקת עתה את פטמתי השנייה ואני מתענגת על שניכם,
שולחת יד מגששת אל בין שדיה המלאים.
אני מתמסרת, מתענגת, מתמכרת לחשיפה, לתחושות, לריגוש, כובשת גמירה מרעידה בחיקך.
אתה מרכין אותי על ברכי על שפת האמבטיה ואני נצמדת אליך,
הזין שלך נדחף אל פי ואני יונקת אותו בצמא. מרגישה את קושיו בין שפתי, מלקקת את חומו הממלא אותי, מתמזגת באנקותיך והתנשפויותיך ושומרת את גמירתך בפי עד הבר, עד שתרשה, טיפה סוררת, גולשת בזוית הפה ואני צועדת בפנים סמוקים מהתרגשות, בפה מלא ומחוייך, בעיניים בורקות מהתרגשות, אל סיבוב נוסף של משקאות
גומעת לאיטי מתענגת על הנוזלים המתערבבים בפי...
לפני 15 שנים. 24 במאי 2009 בשעה 11:39