לפני 15 שנים. 16 ביוני 2009 בשעה 7:23
אמרתי לך שהעלתי בעיני רוחי את דמותך המתולתלת עם הכתף החשופה והבטתי בך נמה לצידי. מחייכת מתוך שינה וחובקת יד ביד, מכרבלת רגל ברגל.
לילה שקט מדי, לבד מדי. מספיק לבד בכדי להרהר בדמותך משתקפת בזרם המים הצונן הניתז על ראשי ומשם זולג על גופי הערום והמיוזע. דמות העולה לא כדי לעורר את חזותה אלא בכדי לשחזר את מה שהרגשתי באותה עת, להיזכר במה שחשתי כלפייך בתוכי, להאחז באהבה הזאת אלייך ולא לתת לנפילות הקטנות של הלילה להשכיח את זה ממני.
והפנטזיה נושפת בעורפי בזמן שאני מוחק את טיפות המים מחזי ומירכי ומנשימה אותי למציאות.
