מקלחת, קפה, העמדת מדיח, כביסה...
להספיק למלא הוראות עוד בטרם יוצאת מהבית לעוד יום עבודה עמוס.
לובשת את החצאית ומוותרת על התחתונים, ממילא אצטרך להסיר אותם עוד רגע.
עומדת שעונה אל המיטה כפי שהורית,
ישבן מונף אל על.
רגליים פשוקות.
הרטיבות הזו שמלווה אותי עוד מליל אמש.
הניסוי הזה שאתה עורך בי, להביא אותי שוב ושוב אל הקצה ולא לגמור, רק לא לגמור.
ואני, אלופת הגמירות, מתנשפת, מתאמצת ועוצרת, רגע לפני הסף.
שוב ושוב.
הסגול חודר מייד אל הרטיבות.
היא כבר שם, מצפה, מוכנה לך.
ואני רוצה שזה תהיה אתה שם שתבוא מאחורי ותבעל אותי בכוח ולא הסגול הרוטט.
משהו בתנוחה הזו ועם המבנה של הסגול לא יוצר גירוי מספיק חזק ואני מרשה לעצמי להרים גם את הרגליים למיטה.
ישבן מונף אל על גם כך ואני בטוחה שתרשה.
עכשיו הסגול לוחץ יותר וכך גם ההתנשפויות והגמירה שאוטוטו רק עוד קצת.
מתנשפת ולא מאפשרת לה להמלט.
רוצה עוד.
5 דקות חלפו.
שולפת.
מכווצת רגליים.
מנסה להרגיע את הרעד שנוצר שם, את הריקנות.
סתורת שיער, מסדרת את החצאית, מנסה להרגיע נשימה.
יוצאת ליום עבודה.
מביך לי לכתוב,
אני מסמסת לך.
אני כבר לא יודעת לכתוב ולפרסם דברים כאלה.
אני מנסה לעורר בך חמלה.
פעם לא היה בכך כל קושי
ואני אוספת את עצמי וכותבת
לך.
}{
לפני 15 שנים. 10 בנובמבר 2009 בשעה 11:22
