גם וגם

אני מתבוננת ברגלי המונחת בגרביון רשת ובסנדל גבוה עקב מונחת על הביצים שלך,
משחקת בהן.
תמונה יפה, אני חושבת לעצמי.
הייתי רוצה לצלם את זה.

אני מנסה לסשן אותך.
כבר מיום רביעי אני נותנת לך הוראות במייל, במסנג'ר ובטלפון.
משתעשעת בך,
אוסרת עליך גמירות.
שולחת אותך לאונן מחובר לגומיה הכרוכה סביב הזין ולאטבים, ליד שולחן המשרד במשרתך המהוגנת.
אם רק יכנס מישהו ויראה אותך כך.

אני רוצה לחבר אותך למקום הנמוך ההוא.
הנשכח.
מנסה לבנות בך את הציפייה.
פעם זה היה מוביל אותך למקומות אחרים.
הפעם אתה בעיקר רוצה לגמור.
מאד רוצה לגמור.


אני יוצאת מהמקלחת, לובשת את מיטב הגרדרובה הזנותית שלי עבורך.
יכולה להתחרות בקלות בזונות גן החשמל.
עומדת מעליך, מסתכלת בצפורני הרגליים שלי המשוחות בלק אדום בוהק, מועכות את אברך הזקור.
אתה נאנק, מגורה.
מצליפה בך. (שיט, זה כואב לי ביד ההצלפות האלה), עוברת להצליף בזין ובביצים.
פעם זה היה מוביל אותך למקום אחר,
היום אתה בעיקר מגורה מאד.
אתה רוצה לגמור.
מאד רוצה.

אני מורידה אותך אל בין רגלי.
"תגמיר אותי" אני מורה לך.
באחת מגמירותי הרבות אני דוחפת את ראשך כ"כ חזק שאתה חוטף מכה איומה באף ופוצח בשרשרת עיטושים אין סופית.
הפוגה מכורח.

הסשנים שלי בעיקר מצחיקים.
אנחנו מתגלגלים מרוב צחוק.
חרמנים ושתויים.
היו לי תכניות אחרות אבל אני נכנעת ומאפשרת לך לגמור.

כשהגדגן עומד, השכל מתאדה לי סופית.

אני שוכבת לצידך ומקשיבה לנשימות שלי.
זה נשמע כמעט כאילו אני ישנה באמת.
אם אני רק אצליח לשכנע את עצמי באמיתותן, ארדם.
אולי גם אתה.

אסור להגיע לדיוה גם מסופקים מדי וגם עייפים מדי.
אני מפחדת לזוז.
תרדם.

אתה קם מתוסכל.

"אנחנו בכלל לא בדסמים" אתה אומר לי.
"מקסימום קצת קינקים".
"אולי", אני משיבה.
החברים שלנו בדסמים.
אנחנו כותבים באתר בדסמי,
אנחנו הולכים למסיבות בדסמיות.

אנחנו פשוט אנחנו,
עם העוצמות
והרוך,
עם הסקרנות והפתיחות לטעום
עם ההתרגשויות
ועם התסכולים.
פשוט ככה,
אנחנו.