גם וגם

דוד וגוליית

הוא זימן לעצמו והיא פושטת יד ועור
קרא לענק בדמותו את היש מהאין לגמור
לסייע בידו את גל הרטט באדמתה ליצור, להבקיע חללים.
ולאחר הכנעת יד ימינו, החריב אף אותו, מסר נפשו לאלים.
קריעת פרוסות מלבבו, פיסות מאכל לתנים
נאנס לתחושות, שבויה בפריצות אין אונים
נידרש לחומה ותשקוט מולדתם בם
ולעומתו, נעטף ברפיסותו אל מול תשוקתם

דרס, פער בתיליו את מושביו
ובעוד דוד מוטל וכוחותיו אפסו
בטש גוליית בכלי זינו את סכר נהר הצימאון,
חירב רגביה לעיניו הכלות
מלמולי שפתיו נשמעו בשאריתו המדולדלת כי תש הוא
חבק בה, תלוי מנגד על גב ההר
שנים רבות דשדש באיתור נחלתו
והארץ קרועה בקיסמה מ"ג שנה בדיוק

מעורפלת
מדושנת
זועקת
רוצה אני
וקולה הופך קרביים
אמירתה כחרב פיפיות
לשונה חדה כתער
וגניחותיה כנהי באוזניו
נימפה מלאכית מזמנת התמודדות
"רוצה אני" התריסה
ולמבוקשה נתרצה

גוליית צעצוע
ודוד חמודות נאלם מכונס בשתיקתו
ושבעה הארץ וניגרו הנחלים על פני דוד
ונעלם לשתיקתו
וירם את חרבו בעבור הסיבוב המכריע
מעמיד איתו המשוננת מזקירה כתזכורת לשפעת החיים

רוצה אני, ענה לה, עינה בה ייסורי תופת
כהד ומזור לתחלואי אמש
כדברי הנביא ואין חדש תחת השמש
נטול ציפייה מברו על תוכנו
עוצם עיניו ושב לפקחן
תחושת המתנה
מרגיע את ליבו המואץ
מתנסה במקומו האחר, השלמה לטוב.