אתה הולך זקור,
עומד זקוף
כך את אומרת לי
ואני שואל אותך "האם אני זקור?"
מתפלא ופי מלא בך
אני לא מרגיש כלום
מנותק מעצמי
רק על עצמי לספר לא ידעתי
עולמי קם עלי, כאויב, עולמי גדול עלי מתרחב
ואני לא מרגיש מאום
רק ניתלה במה שאתם מספרים לי, עלי
שאני זקוף ונאנק
ואני שמח על האמירה
שמח ואחר כך שוכח
אבל ממהר לנצל אותה לרגע קט לפני שיחלוף, לפני שתחלוף תהילת עולם ולגמור
ולגמור עם זה כבר.
ואת שואלת אם אני בנעים אם אני בכאב אם אני בעונג
ואני לא יודע מה לענות לך
אז שותק במילים וצועק בעיניים
רק יודע שהייתי אמור להרגיש נעים וכואב וענוג.
מרגיש אולי שעונה על הציפיות
ובדף את כבר מסמנת את המקום
ואני מחכה לשיחה של מחר
אבל לא מרגיש דבר
ואחר כך נדבר על חוויה מתקנת
על אחת שתורגש
ותתפור מחדש את התחושות ללב
אחת שתמחוק ותבנה מחדש כאב
לפני 14 שנים. 14 במאי 2010 בשעה 13:24