שלום חברים
ושקטה הארץ, כך מרגיש לי במקום הזה, אצלי.
הסערות נעלמו להן או נכון יותר להגיד הסערות החיצוניות.
אז למי ששואל (אף אחד לא שאל למעשה אבל מה אכפת לי אני לספר) אנחנו בטוב מתמיד.
ארועים מכוננים טלטלו בנו הלוך ושוב כמו על מתקן לונה-פארקי שמטורף המציא ובסוף הטלטול ירה אותנו למעלה במסלול חד לרקיע.
אנחנו יד ביד עדיין במהלך הטיסה למעלה וזה נעים.
כשנגיע לשיא אני מתכוון לתפוס בזנבו של ענן, לשלם לו משכנתא ולבקש יפה שירשה לנו להישאר שם ל 40 השנים הקרובות.
ודווקא ההתעוררות הפנימית שבתוכי הובילה אותי להציץ פה שוב, בקטנה.
לראות אם יבשה הארץ ולא רק שקטה. לבדוק האם החיבור שבא מתוכי הינו זמני או פרמננטי.
זעזועים לפעמים מתגשמים לטובה.
אגב, המשחקים הזכורים לטוב, האנשים הזכורים לטוב, הסיפורים והשיחות הזכורות לטוב, נצורים בליבנו.
מגרש המשחקים שונה מאז, יותר ריפודים נגד נפילות כפי שנדרש בגני שעשועים תיקניים אבל הרבה יותר סולמות צבעוניים לטפס עליהם ומגלשות חדות זוית לגלוש בן.
B
לפני 14 שנים. 5 בנובמבר 2010 בשעה 9:06
