גם וגם

דווקא בשיא העייפות גיליתי שהזקירות מפריעה להירדמות.
תגליות מחודשות של בני 16 תמיד היו חביבות עלי, visions.
ואני חושב לעצמי שזה המקום לסמס לך את התובנה המפגרת הזאת, לגרום לך לחייך, לעודד אותך לשאול מה אני רואה שם בין החלום למציאות, מה יוצר מערבולות אויר מתחת לשמיכה המורמת.
השקט בתוך החושך מרכך את הקושי ומחבר אותי חזרה לעולם החלומות.

זמזום הנייד המואר מערבל את הצבעים ומעורר מחדש את התקווה: "אמ. . חזיונות? איזה?

מתעורר לטובת ההתעניינות ומסמס: "אוף... vision מהסוג המרעיד ומרטיט מהסוג שאת כל כך אוהבת ומפלח אותך חזק בשני החורים כשאת רוכנת בחצי ישיבה יציבה, עולה ויורד, מתנשפת ומייבבת ובחלל החדר מבליחים הקולות מתמלאות התשוקות.
לשוני המיומנת עושה תחרות עם השעון להגמיר, להגמיר ומהר.
ואת מדברת דיבור מחרמן ומעיף.
ומהו החזיון בשבילך? חשקים?"

עף למקום ההוא המרטיב מיטיב עימנו.
ולך זה נשמע שוב מטריף לגמרי ומעורר בך חשש משני שאת עשויה לא לזכור איך קוראים לך ואף חמור מכך, עלולה לעוף. גם. גםוגם.

(ולאחר ארוחת הערב המשפחתית נותר רק לחסל ולנקות)