איזו מסיבה
פיצוץ.
כל היפות והמחוייכים המפזזים ומתחברים למעין כת קאלט בניצוחן של הדיוה והבום.
לא היה צריך יותר מדי אקשן בשביל להרגיש את הוויבראציות.
היה כייף לחזור,
היה שונה מפעם, חוויה קצת אחרת, מעניין ומסקרן אחרת.
____________
ובין לבין מצאנו את עצמנו מתלהטים קצת על הבר והגמית מתנזלת לתוך ידי כמו חמאה, כמו שמנת מתוקה שממתינה לתורה להיטרף.
ובין לבין מבטים של אנשים חדשים ושל אנשים מפעם, יפים ועולזים בדרכם.
ואחת שמציצה מתוך חקירה אנתרופולוגית ועל פי חיוכה אתה מבין שהיא מזהה את השמנת הרטובה הזאת שבידי, הדומה למגוון העוגות המופלאות העומדות ממש מאחוריה לטעימה.
היא גם מזהה בחיבה יתרה את החיבוק העוטף של גם הנותן בטחון ואהבה ובתוכה היא מאשרת שייכות לדור ההוא.
וגם החבר המצויין הזה שהורג שדים בגבולות רוקד בטירוף שולצי והצמודה לו מביטה בהערצה על תנועותיו, מדמיינת איך באותן תנועות הוא מנגן על עכוזה. בעוד דקה או שתיים.
וגם הבודי הקבוע על הבר ולולית יפה וחייכנית מקבעת אותו לכיסא כשהיא מעליו ואיש העונות שמאחורי הקוים ובקבוק בידו
הרבה שמח.
ושוב בין לבין נמצאנו שכובים בקרבת השירותים, אלו שעוד נותר בהם מחסום חלבי בין הקהל הרב לבלונדה ובן ליוויתה.
נעלמו להם מאחור, מותירים צללים נעים.
מדי זמן, אנשים פותחים להם את הדלת לשירותים, משתהים 3-4 שניות ויוצאים עם מבט מעט נבוך (נבוך?? מבוייש?? הלו זה מועדון זה!!) חזרה למבואה.
ואני שואל -
הרי הם שם כדי להגביר לעצמם את ההתרגשות כשמישהו יכנס באמצע, זה מדליק, זה מחרמן ובעיקר זה שירותים ציבוריים.
שירותים עם דלת שקופה וללא נעילה כיאה למועדון (ולא עם דלת ברזל כבדה שאותה ניתן לטרוק בבעיטה מבפנים)והסיטואציה דווקא הבריחה את אותם מציצים לרגע עם שלפוחית מלאה בתקווה למצוא פינה אחרת להתרגעות.
ואני שואל -
האם עלי להמתין בסבלנות כבמרפאת שיניים מהוגנת? או לחילופין האם זה לגיטימי ומעורר להיכנס, להפנות את הגב לפינת המקלחון ל 30 שניות, לשלוף את כלי זייני ולהשתחחר מלחץ השלפוחית במקביל?
כל אחד מלחציו שבאזור חלציו.
כל אחד בהתאם ליכולתו ולפי צרכיו.
לפני 13 שנים. 25 בדצמבר 2010 בשעה 13:34
