גם וגם

מצייר,
שקיעה.
לא בציור, בתוכי
הציור דווקא לבן, ברובו
אופטימי

תמיד בשקיעה הזאת אני כותב
או מצייר
או מדבר, לא דווקא לקהל שומעים.

עפרונות חדשים
מילים חדשות
ודומיה.

ובחיי שהרוב טוב
הרציונל יודע
הנשמה מכירה,
אבל ברגע נתון פתאום חל מהפך שמערבל את הנפש ומאיר באור נגוהות מקרן שמבליחה מתוכי את הנקודה השחורה על הדף.
ואני שופך הרבה צבע לבן ונצנוצי זהב על הקנבס, לעיתים מבליט ולעיתים מטשטש את הנקודה.

מסיבה בשישי, אנשים שכיף יהיה לי לראות
דאבל יומולדת של הצמד המוצלח הזה.
מחשבות מהפנטות על סקס עולות לאויר וזה עושה לי טוב ללכת איתן..
ובכל זאת הירח המלא מחולל בתוכי את השדים מתרדמתם.

עכשיו, במצב הרוח הקיים אני מנסה לברר עם עצמי מה המוד הנכון עבורי
האם אני אוכל להתפרק ולהשתחרר ולהילקח כסאב או הפעפוע הגועש ומתלקח בתוכי יחזקו אותי כדום?

מגשש במכחול בזהירות אחר האדום דם והשחור פחם
מכתים את הלבן, בעדינות ובעדנה
וביתר עוז
ובטירוף
שני הצבעים מתאימים לכל מוד שיבחר.

הציור מתעורר לחיים ואיתו היצר
הצורך למגע
התבוססות בעוצמות, בתשוקה.
בנתינה.

מאפשר, עוצם ונוגע.