שאחרי זמן רב שבחנתי לעומק את הפוסטים של 3 קוראי המסורים + עשרת חביבי המועדפים, מצאתי זמן לשוטט בפוסטים נוספים למען ארחיב את אופקיי וידיעותיי הדלות.
כך יצא שגיליתי שוב כמה המקום הזה חביב עלי.
פוסטים בני שורת אמירה שמעלה חיוך ולצידם פוסטים המעוררים מחשבות עמוקות בלב איש.
פוסטים ששואבים אותי חזרה למקום טלטול הנפש וכמיהה לטלטול הגוף, לצד פוסטים המחייבים תגובה הומוריסטית/רצינית מצידי.
כך יצא!
כך יצא ששוב אני מוצא את עצמי בדיון פנימי עתיק ומוכר האם הריגוש הזה הוא המהות, המקור.
האם ניתן לוותר עליו מרצון. האם ניתן לוותר על פנטזייה כלא הייתה מעולם או רק להצניע אותה לעכשיו או לעולם.
כך יצא שהתגלגלה אלי במקרה השאלה - האם אותו ריגוש בדסמי, טבוע בך מהייסוד ואין לו קורולצייה לאושר.
האומנם ריגוש שונה מצליח להחליף את מה שטבוע בך באופן כזה שהתחליף משתווה למקור?
מה שבטוח, שההימצאות שלי כרגע באתר מחרמנת אותי יותר מאשר לפני רבע שעה כשגלשתי בכלכליסט.
(טוב נו, עכשיו כולם יגיבו לי על הכלכליסט. תמכור, תמכור!).
והחרמנות שלי היא ריגוש הניזון ממילים.
אז ככל הנראה בכל זאת יש הבדל בין מילים המתארות שליטה בנשמה ועוצמה בגוף לעומת מילים המתארות שליטה באופציית PUT ועוצמת הנר היפני.
כך יצא שהפסדתי גם מזה וגם מזה.
גם וגם
לפני 12 שנים. 23 בינואר 2012 בשעה 17:31
