לפני 12 שנים. 25 בינואר 2012 בשעה 14:07
היא שמש זוהרת, נושכת בצריבתה. רק תעמוד לרגע חשוף מדי ולא מוכן.
אני ירח מאיר, לפעמים מחשיך. ירח שתלוי שם תמיד, מכיל, מחולל הגאות והשפל. גם כשלא מתגלה במלואו.
וכשאני מחולל שם אדוות ומציק בנגיסות נדיבות מהחול, יורה בי השמש יריקות אזהרה של אש.
כתמי שמש נקווים בלבן, נטולי כווייה או משרפה, רק מכאוב.
והסהר בשתיקתו משפיל מבט ומשפיע גליו בהתכנסות המכה בזוהר הזורחת. מאפיל כתמי לובן באדום. מקפיא דאבה.
ויש רוח ויש צל, סימביוזה של יין ויאנג.
ויש אדמה ושמיים, ריקוד של גם וגם.
