גם וגם

אני כמעט מכור לערבים הבודדים הללו בהם אני חוזר הביתה מוקדם מהרגלי, מוזג לי את המשקה הקבוע שלי לשעות ערב בודדות ומתמכר לדיזינס ולדמיונות.
זה לא קורה הרבה, אבל כשאני מאפשר לעצמי לשחרר שוב את הנפש אותה כלאתי, להתיר מחסומים ולגעת בעבר, אז אני מרשה לעצמי להישאב לתוך הסרט.
למען הדיוק לסרט שבתוך הסרט. הפילם שניצרב לי במוח, מוקרן על דפנות העפעפיים כשאני עוצם את העיניים חזק.
פוקח את העיניים וממהר לגלוש לאחד מאתרי הפורנו האהודים מרשימת המועדפים שלי. מדפדף בסרטים רק בכדי למצוא את האחד שיחדד את הרזולוציה הויזואלית שמעיפה לי את הראש.
כמעט שש שנים עברו מאז ארומה.
זיכרון מוחשי של התחושות שלי דאז, צף ועולה כאילו והזמן עמד מלכת
זיכרון ממנה, כמה מדהימה היא הייתה.
סורק כל שלב ושלב.
ממרק את פיסות הזיכרון שלי מבלי להשמיט אף ניואנס, אף מולקולת זיעה, מילה שנאמרה, חיוך, אנחה או גניחה.
אף רעד או פרפור בגופי, גופה.
אף עווית.
מרגיש את הזרמים מתאספים ומתעצמים במעלה הירכיים לכיוון הזין. התכווצויות.
חייב לגעת בעצמי.
מצמצם את עיניי לכדי תריסים ומדמיין אותם היום כמו באותו הלילה במצלמה. לו הייתי יכול להעריך מראש שכך יתגלגלו פני הדברים.
נזכר.
נזכר איך האצבעות שלי לופתות את ההגה בחוזקה, מלבינות בקצותיהן, כאילו אני נאחז בגלגל הצלה.
זמן לא מועט שגלגלנו בינינו לבין עצמנו את הסיטואציה הזו, דנים והופכים בה.
אני מדמיין איך היא נמסרת למישהו אחר, הולכת אתו, מתענגת כפי שלא אדע לעולם לענג אותה.
המחשבות האלה מנחיתות לי את הלב ובו בזמן מקפיצות אותו מעלה בהתרגשות.
בעצם, אם להודות על האמת הרצון האמיתי שלי הוא לא למסור אותה, אלא שהיא תילקח, להיות פאסיבי, חסר שליטה על הסיטואציה.
היא תילקח ממני- כך אני רוצה.
משחזר איך אני סוקר את האדם היושב במושב שלצדי, הגבר בו בחרתי עבור המשימה, או אולי זה הוא שבחר בנו?
אני מנסה לקרוא בתווי פניו מה הוא מרגיש? מה מתחולל בו?
הוא נראה כ"כ יציב, בטוח ונינוח. משועשע מהמצב אליו נקלע.
משועשע על חשבוננו?
על חולשתנו?
יש לו מבט של ציפייה לבאות ואני די משוכנע שהסיטואציה הזו בה הוא יודע שיוכל לעשות באהובתי כבשלו מוצאת חן בעיניו, מעצימה אותו ומקטינה אותי.
אני שולח את מבטי אל מעבר לשמשת הרכב, מתבונן בה, ספונה בתוך מעילה בפתח בית הקפה הירושלמי, רועדת מקור ומציפייה.
היא נראית לי כ"כ פגיעה פתאום, חשופה לעיני העוברים ושבים, אוחזת במבוכה בשולי מעילה שלא יפתח חלילה. מתבונן בתנועתה הגמלונית בנסותה למשוך את חצאיתה מטה על מנת שלא תחשוף יתר על המידה. מבטה סוקר את הרחוב. בעיניים שלהיש דריכות, ציפייה, פגיעות והתרגשות.
אני אוהב אותה!
היא יושבת שם רועדת מקור ולרגע אני רוצה לוותר על הכל ולאחוז שוב במושכות ולא רק בהגה.
רוצה לגשת אליה, לעטוף אותה ולהדק אותה אל חזי, לשמור אותה בשבילי.
אבל כ"כ הרבה זמן דברנו על הרגע הזה, הגינו בו, הפכנו ופינטזנו שאני יודע ומבין שזה הזמן להרפות.
הלואי והייתי יודע לחשוב קצת פחות, לנתח פחות ופשוט לזרום עם התחושות.
אבל אני לא מסוגל.
אני מנסה להבין מה זה עושה לי? מה הידיעה שגבר אחר לוקח אותה, גורמת לי? למה זה מרגש אותי כ"כ?
מצד אחד הלב מתקומם, זועק עצור, מתנגד, ומצד שני הסקרנות הזו שלא מאפשרת להמלט, שדוחפת קדימה, למימוש.
אני רוצה שהיא תרצה, תתאווה אליו, תסחף.
אני יודע שכשהיא תהיה שם אתו היא תתמכר לתחושות, לעונג, תשכח מהעולם, תעוף, תתפתל, תגמור, תצרח, תזיע בזרועותיו.
ואני אשב בחדר אחר ואצפה בהם במצלמה, אצפה בה שוכחת את אהבתה אלי, מתמכרת ומתמסרת למגעו של האחר..
זה יכאב ויגרה בדרך מוזרה שקשה לי להבין.

מסתכל על הנייד המונח לצידי. מספר הטלפון שלה שמור עוד בזכרון. אפילו במועדפים.
נזכר איך אני מסמס לה. מילה במילה.

היא מנסה לפתוח את ההודעה והידיים שלה רועדות.
כמה אני מכיר אותה. מכיר כל תנועה שלה, כל קמט במצח, כל רעד בזוית הפה, כל נים.
יכול לדמיין מה עובר לה בראש כשהיא מנסה להתמודד עם המקשים והמלים בידיים קפואות.
אני מתבונן במבט התוהה שלה, מחפש, נבוך.
היא קמה אלינו, שולחת בו מבט חטוף, מהוסס, מנסה לתהות על קנקנו.
אצבעותיה לופתות את שולי המעיל.
היא עירומה מתחת ואני יודע כמה זה חשוף עבורך ומשפיל.

אני יודע שהיא רוצה בזה.
אני יודע שהיא מפנטזת על זה.
אני עושה את זה בשבילה.
בשבילי...
בשביל... לבדוק את הגבול.
אני עושה את זה כי...
אני לא יודע איך ארגיש אח"כ,
לא יודע איך ארגיש תוך כדי.
אני חייב שזה יקרה,
פשוט כי אני חייב לבדוק מה אני מרגיש.

המבט שלה מושפל, הלחיים סמוקות ונרגשות.
עוד רגע היא תהיה שלו.
הוא ישתמש בה כפי שיחפוץ.
לא תהיה לי שום שליטה.
אני אוחז בהגה, האצבעות לופתות אותו בחוזקה.
המבט שלי אטום, השפתיים קפוצות.
הוא שואל אם אני מגורה.
"עוד לא" אני משיב כלאחר יד.
"עוד לא".

ברקע קולות הסרט.
את מולי על מסך 27 אינצ'. כמעט בגודל מלא.
זורקת מבט מגורה מדי פעם. אני לא יודע אם את עושה זאת במכוון בכדי להתגרות בי או מנסה לברר מבעד לעדשה אם אני בסדר. אם אני זוכר לנשום.
אני רוצה שזה ייפסק אני רוצה שזה יימשך, עוד קצת, לעד.
נזכר וגומר.

מדי פעם אני עוצר לקפה בארומה עם עצמי. יושב באותו השולחן שאת ישבת בו ומסתכל קדימה לכיוון מכונית אקראית החונה ממולי.
מדי פעם אני פוגש בך ואנחנו מחליפים חיוכים, חיבוקים וסוד.
מדי פעם אני מתגעגע, מקנא, רוצה בזה שוב, חושק לגעת בך, לטעום, לקחת, לגנוב חזרה.

מכבה את המחשב ועולה לחדר בעקבות קולות השינה הנשמעים משם.