גם וגם

אני שוכבת על הספה ובוחנת את פניו המרוכזים.
הסיגריה הנצחית תקועה בזוית פיו, מעלה עשן והוא רוכן מעלי עם הטוש הכחול. חודו של הטוש מורגש קרוב מאד לשפתיים התחתונות שלי, מילימטרים אחדים. ממוקד כולו בתהליך היצירה, קמט בין גבותיו
האפר בסיגריה הולך ומתארך ואני מתבוננת בו בחשש מסויים, צופה את נפילתו, עלי.

מחשבה עוברת בי שצריך לצלם אותו כך, ממוקד ביצירה הזו בין רגלי המפוסקות, אבל הוא דווקא חושב שזה רעיון טוב יותר לצלם אותי, או לפחות איזורים אסטרטגיים ביותר שזכו בסוג של קעקוע זמני, פרי מכחולו. (או טושו במקרה דנן) משונה מה הוביל אותו למחשבה כ"כ הזוייה.
אני מסתכלת בבעתה בתמונות.
"אתה לא מפרסם את זה"! אני קובעת נחרצות.
"תמחק את התמונה הזו! ואת זו ואת זו גם"
"זה בוטה מדי
זה חשוף מדי
וכאן בכלל רואים שלא גילחתי כמו שצריך", אני מרימה אליו מבט מתחנן.
"תסתובבי" הוא מורה לי
ושוב אני מרגישה את מגעו של הטוש הפעם על פלחי ישבני.
אני מנסה לתפוס רגיעה.
לא לזוז.
בכ"ז אל לי להרוס את היצירה.


אח"כ קרו דברים אחרים
ופישלתי
וקבלתי עונש לכתוב.
אבל אני מודה שיש שלבים שהתודעה שלי קצת מעורפלת בהם ושקשה לי לשחזר במדוייק מה קרה.
זה קורה כשהמוח מתנזל לי ואני נהיית כולי חורים.
ואז למעט העונג והחרמנות והתשוקה קצת קשה לי לזכור מה קרה שם.

כבר שנים שאני משתדלת לסנן כאן מלים ולא להשתמש בכל הרפרטואר העשיר של: כוס/תחת/פטמות/ זין. די מיציתי את השימוש בהם וזה כבר פחות מלהיב אותי לתבל בהן כל פיסקה ופסיק.

אבל עכשיו אני חייבת- כי הוא אמר.
ואני עושה מה מאסטר אומר.(-:

כאן כל מי שהוא עדין, רגיש ולא אוהב פירוט יתר מוזמן לנטוש.

בתכלס- הוא פשוט זיין אותי בתחת, חזק וגמרתי (בנוסף לפעמים האחרות שגמרתי, אבל כאן התפלקה לי גמירה בלי לבקש רשות).
אני מודה שאני פשוט מתה על זה.
על התחושה של העוצמה וההכנעה והחדירה שהגמירה פשוט ברחה לי בלי גינונים ונימוסים של לעצור ולדעת לבקש.
בנוסף, היה שם גם ויברטור רוטט שלא ממש הקל על העניין.
הוא כעס.
בצדק.
זונה שכמותי.
ואמר שצריך לבחור עונש כדי שאני אלמד לשלוט קצת בדחפים.
כשליטה בדחפים הוא גמר לי בפנים ורצה לאטום את זה עם פלאג עד מחר בבוקר.
המחשבה שלי נוסעת באוטובוס חזרה לעבודה מלאה בחוקן טבעי (ושוב סליחה לבעלי הקיבה הרגישה, אבל אל תגידו שלא הזהרתי בזמן),
בקיצור המחשבה הזו עשתה לי לא ממש טוב וכאן ממש התחננתי על נפשי, כולל תיאורים פלאסטיים שאותם דווקא אחסוך מכם.
הוא שמע אותי האיש הטוב הזה והחליט לחמול עלי להקלתי. הייתי צריכה לחשוב על עונש אחר.
השתעשעתי במחשבה שהוא ישלח אותי עם פלאג רוטט לעבור את שלושת הבידוקים הבטחוניים בכניסה לתחנה המרכזית בירושלים, וכשאני אצפצף שוב ושוב, לא תהייה ברירה אלא לקחת אותי לחדר צדדי ולערוך בי חיפוש פולשני, אבל הגעתי למסקנה שעדיף שאני לא אציע את זה אפילו בצחוק.
בקיצור, בחרתי להתנצל ולשתוק.

באוטובוס קיבלתי הודעה מפורטת איך יראה העונש- לכתוב לכם בפרטי פרטים את הפרטים.
מזל שיש לי מאסטר קשוב ורחום וחנון ששומע את תחינותיי.
אפילו נתן לי עד השעה 21:30 לכתוב ולפרסם. רק מה? כל שעה עגולה אני חייבת למולל את הפטמות הרגישות שלי חזק חזק במשך 2 דקות בכל פעם. מה שהוציא אותי מהריכוז לכתוב, עד לרגע האחרון.

קיימת בי חרדת נטישה מקוראינו הנאמנים המתעקשים שהפוסט הנכתב בלשון נקבה במקום זכר (כי זה נורא מבלבל), יתורגם.