תגובה של צחוק ותגובה של בכי נוגעים באותו מרכז רגש של כאב.
אותה נקודת סטרנום באיזור מפתח הלב מתמלאת ומכילה התרגשות שמקורה כאב.
אי יכולת ההכלה גורמת לתגובה עליונה או תחתונה כאשר בעליונה יש גודש בגרון וגורמת לבכי המוביל להקלה, קורסים ובתחתונה מרגישים רעד בבטן והצחוק (הציני המקברי המתפרץ הגואה והשואג) מרפא ואף הוא מייחל לנקודת האיזון.
אני מספר את כל זה כי עכשיו אני צוחק ובוכה ומתרומם ודועך ומחפש את החיים, את יצר החיים, את התאווה וההקלה והשחרור.
אמא אהובה שלי.
מתת בזרועותי ממש. קשה ובלתי ניתפס. רק אתמול נפרדתי ממך.
אבל זאת זכות של בן של אשה אמיצה להיות שם איתך הכי קרוב שאפשר במעבר.
כבר מתגעגע, וזאת רק תחילת הגעגועים.
רואה אותך בבירור בעיני רוחי, חושב עלייך כאילו ואת כאן עומדת לידי, שומעת אותי והנה עוד שניה תיעצי לי את אותן עיצות מועילות ומעולות בשיחות שלנו שאנחנו כל כך רגילים להן.
אין סוף לאהבה העצומה שלי אלייך.
איזו אמא מדהימה את. איזה אדם מיוחד ומופלא.
אמא,
השארת בי המון זכרונות טובים שמתחילים לצוף ומציפים את העיניים וחונקים את הגרון. אבל את רואה? אני ממשיך לחייך ולצחוק ולהפיץ את אהבתך הלאה
מצאת בין כל הכאב, התסכול והייסורים המון נקודות של אור וקירבה.
גם בזמנים קשים אלו שפעת אהבה, תמיכה, נתינה אינסופית והומור.
רציתי להגיד לך תודה ענקית על שזכיתי שתהי אמא שלי.
עכשיו תנוחי בין מלאכים שם מקומך.
