ימים נוראים.
כפי שכבר ציינתי שלשום אני אכן מצפה להם. אך גם מת מפחד ומההתרגשות כשהם מגיעים.
מיד אחרי ערב חג ראש השנה אני נכנס לעמדת התגוננות כי הנה לרשותה עשרה ימים בהם היא יכולה לעשות בי כרצונה. אני הוא מחוז חפצה. ואכן יש בה נפש חפצה ואני, באם תרצה, החפץ שלה ועבורה לשימוש. היא יכולה לקרוע לגזרים ולחבר מחדש, אם תרצה. לפצח את הקוד הגנטי ולפתח חלקים ממנו, אם תרצה. לאנוס ולבעול את גופי ונפשי ואם תרצה להותיר אותי דומם ולפקוד אחרים כדי לבחון אם דמי השותת מתכהה או מתחוור בדלילותו.
תוכל לענות אותי בכושיות עד שאחזור אליה בתשובה. תוכל לענות אותי באיפוק עד שאענה לדרישת הפורקן שבה.
תוכל זאת באותם ימים נוראים, מטילי מורא ויראת כבוד. בהם אסור עלי להיות מותר.
אסור עלי לפרוק את עולי ולהתקומם ולהתרומם. אסור עלי להתיר אסורים אלא לכבד את משאלותיה הרבות ושאלותיה הגנוזות.
ולכן היא שילחה את טרפה לכאן, להיכל האריות והלביאות כאנטילופה צמאה באגם הדמיון שיש ברשותכם.
כאן ועכשיו.
ימי סליחות בהם תינתן לי ההזדמנות לבקש סליחה ומחילה עמוקה. כי אני לא מכיר הרבה שיטולטלו ולא יזדעזעו, שיזדעזעו ולא יבקשו נחמה, שינוחמו ולא יתחננו לסליחה.
ועל אלו חטאים בכלל אמור גאה ורב און מורם מעם שכמותי לכפר ?
שיתאפשר לי כבן אנוש על האדמה שלכם לטעות כאחד רמשי האדם ולכפר כרצונכם על אותם חטאי איש.
הלא אין טעות בידי לעולם וטעות לעולם חוזרת. כל רצוני היא לטעות ולהענש על כך אך לא בידי שלי. ללמוד את הטעות ולנכסה אל תוך ליבי ונשמתי ולעמוד על ברכי באותם ימים נוראים בהם מותר להשתופף נמוך ככל הניתן ולחוש בהתרוממות הרוח המוענקת ברוחב ליבה וידה ובאמות מידותיה של הגומלת כגמולי, הדורשת את יראתה בעזרתכם.
מאמץ את ליבי הירא ומבקש אומץ ללא חת כדי שאוכל לפתוח את היכל החזה לרווחה, לקבלת המרות, הכאב והחקר ונתינה לסיפוק הצורך לבעלי שאלה ותשובה.
נותרו שישה ימי חסד וכל המרבה הרי זה משובח.
