הרוב כבר ארוז.
יש הכנות לשקט הגדול, להתבודדות ולהזדכות הממשמשת וקרבה.
מקווה ומצפה.
מצפה כמו לראות טוליפ, במסלול תיורי-ציורי ובעיניים מצועפות, טוליפ וזונות אתה מצפה לראות באמסטרדם.
מקווה כמו לראות כלניות בשדה כלניות בטיול אביבי מובטח של שבת, או תורמוסים בגבעת התורמוסים. כמו להיות
בטוח שעל אותו השביל יצעד עם ישראל לפנים ומאחור והעוקפים מהצדדים ילוו אותך בשביל כהרגלם.
כך אני מצפה לכחול שבדרך עם רוחות הים קוצף עלי בלובנו. שולח מליחות מתבל אחר, מרחף בשברו למדבר.
כך אני מקווה לצהוב הצורב, שואב אותי אל הסערה השותקת שלו, אל אינסוף גווניו עד לאדום אש, עד לאיסופים של חלקי בו, עד לריקודי עם רומי הסופי שיתיר כל רסן שבי.
כך אני מייחל להתמזג בצבעים של טיפת המים, גרגר החול, שלהבת הגחל וזכרון האפר,
להתמסר בחושים, למגעם בי ולמענם לי.
לתת את הדעת בענווה לכבירות ולהחיל את ידיעת האדירות, באפסות מעצימה.
אני בתאוות דרכי לשם
