כבר מזמן רציתי לתפוס אותך לאיזו שיחה
מה קורה? הכל בסדר?
לא יודע, אני רואה את הגיטרה מיותמת כבר שנים בצד, וכלי ההקשה כבר לא זוכרים מקצב מהו
אתה נמק ומתכדר כל היום וכל הלילה מול מסכים בגדלים שונים.מקלדת ואצבע.
לילו המליצה לך בחום על הספר הזה שמונח ליד המיטה כבר חודש וחצי.
התחלת אותו אתה אומר, עלעלת? די ו...? נתת לו צ'אנס מספר לילות של קריאת עמוד אחד ונטשת למרות שהיה מעניין.
ותזכיר לי בעבור מה בדיוק?
המנוי לעיתון שדחפו לך בכוח. נו אז כבר קיבלת את כל המגזינים במשך שלושה חודשים וערמת אותם מסודרים מנויילנים אחד על גבי השני,
לא תיתן איזו הצצה, אפילו לא בשירותים? במקום שוב להדליק את האייפון המחורבן שלך באתרים האלה שחוזרים על עצמם בשביל ניסיון נואש לעוד איזה גירוי של הזין שלך?
זוכר שפעם כתבת שירה? קצת סיפורת? זוכר שפעם אהבת להלחין שירים בשלושה אקורדים בלויים ולהשמיע לעצמך תוך כדי מריחת צבע לבן על קנבס לבן?
זוכר איך זה נראה שיש צבע בחיים שאינו מתורגם באופן ישיר לשחור?
לא כל כך נעים להיזכר, כאשר כל המחשבות כלואות בקופסא אטומה שמודדת זמנים, הספקים ומייצרת דאגות ומתחים. למי יש זמן לזה בכלל.
ומה עם גירוי המוח?
פעם עוד התגאת שיש לך אחד מוצלח כזה.
כן, כן, לא בפרהסיה, זה לא העזת לעולם מעולם להאדיר קמצוץ ממוחו של י', אתה לא טיפוס של החצנה ושחצנות אך בינך ובין עצמך בעזרת גורמים סביבתיים בעבודה, משפחה, פסיכולוגית, אפילו כמה תעודות, הרשית לעצמך להאמין שיש שם משהו שמסוגל ליותר חוץ מלבהות בתחת עסיסי או לקרוא על ירידה על ארבע, ולהתרגש.
כן כן.
זה זמן טוב להיזכר, היום הכי טוב להיזכר, אתה הרי מת מהלך, אפילו החיוכים המופלאים שלך כבר לא כתמול שלשום, אפילו המתים סביבך יותר חיים ממך היום.
ולא שחסר כאלה. הנה רק השבוע הצטרף אחרון המתים מפעולות האיבה המחורבנות האלה ואותו אתה זוכר כבר כל היום.
אז מה ריגש אותך פעם ונשחק עד דוק ברמיסה דקה שאינה מותירה זכרון?
אתה מתרגש מאנשים, זוכר?
מצטמרר ממוסיקה,
מתלהב מטבע אדם ואומנות,
נפעם מבינה, חידושים ואמירות מעצימות
מדמם מהומור ושנינות,
שופך מחברות, הקרבה ואהבה
אז מה קרה?
מה גרם לך להעלים את עצמך?
הפחדים ממממ אה אה.
ומה יגרום לך להחזיר לעצמך סומק יצירתי, חדווה תחושתית, הכרה, עניין?
אולי הפחדים
אולי המוות
אולי הפחד מהמוות.
מוסר כליות: צריך לחזק את הפרקטיקה ולא להסתמך על הזיכרון בלבד
