קצת קשה לשכנע במצבי שכל מה שאני הולך לספר לכם היא אמת צרופה.
בעצם, מה אכפת לי בעצם. מה אכפת לי לנסות ולשכנע אתכם בזמן שהשכנים שלי דויד ודויד שרים בקולי קולות קריוקי מזרחי כבד שחודר ללב וקורע בנשמה ״מה עובר עלי, מה עבר עלי״ עם סלבולי סליזי וזעקות שבר ואפילו פידבקים בזמן שאני גורר משפחה מחוקה לזרוק אותם על מזרונים.
אז התיכוניסט זועק לפני או אחרי פליטה ולוחץ שהוא רוצה חיבוק. בזמן שאני מגרד ממנו את המכנס הוא משתף אותי ואת אימו שיש לו זין ענק. זין ענק שצריך חיבוק.
הצעיר סופר לנו צייסרים ונלחץ כשאנו מתברברים קלות ומגיעים לשביל ביער שבסופו יש שער של מתקן לתשושי נפש בעיר ערבית כלשהי.
והאמא מתריעה שזה שאני מפמפם לה דרינקים לא יגרמו לי לזיין אותה. אז אנחנו מסכמים שאנחנו חייבים למצוא מישהי מכל הכוסיות המחרמנות שמענטזות מולי על משטח הריקודים כדי שאבצע את צעדי הריקוד לתוכה באיזו סימטה חשוכה של יער.
״במי תבחר?״ היא שואלת, ואני מצביע על מונגולואידית מקסימה שמשחררת תנועות ממש מולי ללא חשבון ועונה לה - בה.
לאחר שהיא מתקנת אותי פוליטיקלי קורקט ואומרת תסמונת דאון היא עושה לי פרצוף מופתע ונעלב, מתריעה מנופפת עם אצבעה ואומרת לי.
אתה סוטה
סוטה מניאק
ככה?
מכל המענטזות בשמלות הקצרצרות והתנועות המפתות היית חייב לבחור בבת דודה שלי?
כוס אמק.
So what ?
לא מגיע לה גם?
בסוף התפשרנו על ההיא עם הג׳וינטלכס ביד שעשתה תנועות של כן עם הראש בזמן שההיפ הופ דאנס הקפיץ לה את השדיים.
נדמה לי שגם היא גבולית באיזה שהוא אופן
או שיכורה לפחות כמונו.
