גם וגם

אני מחייך לי בפליאה
עדיין משנע לעצמי תסריטים במח

היה או לא היה? האם הכל מסתכם בתסריטים ותסכיתים שאנחנו מתרגמים במח משבבי רמיזות ובונים לעצמנו, מי הפתעות ומי פחדים?

כך התחלתי את האדומה שכתבתי לה.

אף פעם לא השתמשתי בפונקציית משלוח התמונות וכשראיתי כי קיימת אפשרות להשתעשע במיידי אז בדקתי לרגע ומיד לחצתי ביטול.

לדבריה הכפתור האדום כבר נלחץ והטיל שודר.

ועכשיו זה אצלה.
כנראה שהכוונה הייתה חזקה מהעשייה ובכל זאת נשלח קמצוץ אני.

ואני רוצה בעוד. מתמכר.

כך גם עם המפרגנת.

אני יודע שאסור.

אומר לעצמו שאסור

תמרורי הימנעות נזקפים בביטחון ומסנוורים את מחשבותי אך כעבור זמן מה הם דוהים ומתערפלים בדרכי.

איסורים של חברה ושל מנגנונים שניבנו כדי להגן, עוד חומות, עוד כיסויי עיניים.

והיא חולפת על פני תמרורים אלו, מלקטת אותם בשחוק ומג'נגלנת אותם מול פני, בקלילות.

אסור You Mother Fucker,

אסור להתייחס להעלבויות האלה שלה,

זאת אומנות הטיזינג ומיומנות אחזקת האדם המבוגר והלא בוגר שבי

או האדם הקשוב והמכיל אם תירצו.

מנסה לשכנע את עצמי שזה רק תסריט מהסוג שנכתב על-ידי ולכן ביכולתי למחוק אותו במוחי בכל עת.

אבל היא אורבת

משדרת גל ואני קולט בסנסורים שלי את מה שאני קולט.

או דווקא לא קולט, וממשיך לצעוד אל הגוב.

עומד, צועד זקוף לפני הנפילה שעוד תגיע. 

בעצם, לא רואה את סוף התסריט, כך שהמעידה מובטחת תחת אוגדן האיסורים

ואולי לא?

בטח שלא. זה רק תסריט בן זונה

מפתה

מפתה האיסור

אני ממתן

והיא מתנה במתנה

ואני רוצה בעוד. מתמכר.