מוחים ובוכים.
יצא לי לקרוא במהלך סוף השבוע והבוקר פוסטים של מספר חברים ותיקים או תגובות מהלא צעירים שבחבורה כולל שיחות אישיות ולא מעט מתוכן נסובו סביב התחושה הלא נעימה שאין כבוד (?!).
האם השתנות המרקם העדין של הרכב האוכלוסיה גורם לחוסר הבנה או דווקא הותק והגיל הם הגורמים לגירוד שכבת החספוס שהותיר אותנו רגישים יותר, אכפתיים יותר ממה שהיינו.
בעצם השאלה היא האם רמת הרגישות, האכפתיות והיכולת לקטר אצל זקני השבט גדלה באופן יחסי לעצמנו או באופן יחסי לצעירים/ חדשים המתנהלים בקלילות ואף בחוצפה לטעמכן?
במחשבה נוספת, האם החיכוך הזה מתקיים בהיותו אופיו של המקום ותנועה מתמדת בין אנשים אינטראקטיביים חסויים? או סגנון הכתיבה האינדווידואליות הוא המשפיע העיקרי לתגובות סליזיות שמפילות לסת ואגן על הפרצוף.
אני למשל מצפה לכל מיני תגובות קיצוניות אבל הבנות זונות הנשלטות, בעלות השוט והיוצאות מהכלל נורא מנומסות ומכילות.
נו? למי פיתרונים לפתרונות?
