גם וגם

השמש יקדה בצפון הארץ במיטבה כך שעונתה התבלבלה ובלבלה את עונתי. כאשר זויתה ביחס לזהותי אפשרו את חזרתי, רכבתי על כנפי רוח גלילית למרגלות השכינה.
חווה את החוויה בה שמש אחת ואני אחד הולך לאיבוד בהרים בבדידותי וחושב האם מכנה משותף הוא אלמנט המחוייב במציאות כדי לאחד בין שתי נפשות תוהות, שלא בהכרח איבדו את דרכן, או לכל הפחות לגשר בין המרווחים המציפים אותנו. ובאותה תחושה אני נשכב לצפות בסרט הזוי למדי בו רווקים נאספים למלון כדי למצוא בת או בן זוג תוך 45 ימים.
לאלו שלא צלחה חוויה רומנטית בחלוף המועד המוגדר נאלצים להפוך לחיה כרצונם.
הלובסטר. כן אותה חיה ניצודה ונמכרת על צלחות פורצלן לצד מפצח מתכתי, חי 100 שנים פוריות בשקט ולרוב בגפו, עד שמישהו מחליט להוסיף כמה מעלות למי מנוחות בהם הוא בילה את מרבית שנותיו.
כך הסרט הלובסטר שכמו פה נשמות גולשות בשאיפה למצוא סטייה משלימה או פנטזיה דומה. גרם לי לשאול את עצמי מה המשותף לנו שכל כך ניכר בנו כדי ליצור הוויה מאחדת כלפי הסביבה וחוץ מזין בתחת לא מצאנו שום דבר בולט, אולי רק התמימות והעיוורון.
כמו פה גם לאהבה הזאת ולחיבור אליו אנו כמהים יש מחיר. מחיר אותו אנו משלמים בכאב, כאב הממלא אותנו מתוך קבלה חופשית ואולי דווקא הויתור על אהבה פשוטה מתוך פחד להפוך להיות לובסטר בעל חיי נצח.
סרט מעורר מחשבה, משעמם ומרתק כאחד, מורבידי כמו שאנחנו אוהבים.