לפני 8 שנים. 3 ביוני 2016 בשעה 14:33
מתוך בליל האוכלוסייה הירושלמית בעיר.
עכשיו מתחברים לכאן ועכשיו ברוגע צונן.
עולם אחר.
זמן בו המחשבות מתנזלות לשלוליות קטנות, שקופות בהן הצרכים משתקפים בערפול.
אני יודע שהם קיימות ומציצות בי מתוך הרטיבות שזלגה מתוכי.
רוצה את האומץ לזקוף קומה ולהביט נכוחה בנוכחות של אותה תשוקה ותאווה קיימת בי שיתנסו מולי, אותי, אותה.
גאווה להיות חלק ולירות צרור אותיות מאחורי וילון חלבי החושף צללית הנעה בכבדות בהילוך מהיר.
אז מי חוזר לירושלים בגאווה להתניע ולהמשיך את התנועה המגושמת?