בוקר טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

world in my eyes

כמו עליסה בארץ הפלאות אני לומדת את העולם החדש שנפתח בפניי......אני מנסה להבין את החוקים והקודים, מנסה לבדוק את גבולותיי, מרגישה צורך להעביר למילים את הרגשות, התחושות והחוויות שעוברות עליי במהלך המסע.....
מזמינה אתכם לראות את העולם דרך עיניי
לפני 17 שנים. 5 באפריל 2007 בשעה 10:18

השיר הבא נכתב על ידי מרטין ל. גוהר כותב מחונן ואיש מדהים חבר בלהקת דפש-מוד בעקבות גירושיו והוא מביע את הצער העמוק שלו על הכאב שעוברים ילדיו בעקבות הגירושין
ילד הוא דבר טהור כל כך שאין ברירה אלא לחוש כאב חד וצורב על כך שבגלל הצרכים האנוכיים שלנו - המבוגרים, אנו מחדירים לחייו מצוקות, חרדות וקשיים ומרסקים לרסיסים את המציאות כפי שתפס אותה עד היום.
אני רוצה להאמין שכפי שחיי יהיו טובים ומאושרים יותר בעתיד כך גם הנסיך הקטן שלי יחווה בסופו של דבר אהבה, אושר וחום אינסופי מצד שני הוריו וידע לבטוח באנשים ובאהבה ללא חרדות ופחדים
ואני מקדישה לו את השיר הזה בתום לילה של שברון לב ודמעות רבות.....



Precious and fragile things
Need special handling
My God what have we done to you
We always tried to share
The tenderest of care
Now look what we have put you through

Things get damaged
Things get broken
I thought we'd manage
But words left unspoken
Left us so brittle
There was so little left to give

Angels with silver wings
Shouldn't know suffering
I wish I could take the pain for you
If God has a master plan
That only He understands
I hope it's your eyes He's seeing through

Things get damaged
Things get broken
I thought we'd manage
But words left unspoken
Left us so brittle
There was so little left to give

I pray you learn to trust
Have faith in both of us
And keep room in your hearts for two

Things get damaged
Things get broken
I thought we'd manage
But words left unspoken
Left us so brittle
There was so little left to give

לפני 17 שנים. 26 במרץ 2007 בשעה 9:15

ביום שישי אחרי שהמוהמה שקטה לה מעט....אחרי שהצחוק והריגוש, הריקודים והשתייה פינו את מקומם - הגיעה התשוקה.....הרצון להיות איתך.....שלך......עליתי בשקט שלחדר ההוא...זה שרק לפני כמה שבועות שימש כהיכל שבו בטקסיות מופלאה העברת אותי את הסשן הראשון שלי - איתך.
היום ההוא עם הריגוש המטורף...עם השחרור המוחלט....היום בו הייתי רק שלך לעיניי כולם ולא עניין אותי כלום מלבד ההנאה שלך.....
נשכבתי לי על הספה הריקה...עצמתי את עיניי ונתתי לגופי להתמלא שוב בתחושות של הערב ההוא....ורציתי אותך כל כך - עד כאב
ה-DJ בדיוק שם את השיר הזה - כאילו קרא את מחשבותיי ואני חייכתי ולחשתי את המילים - כמה מקריות יש בעולם



In your room
Where time stands still
Or moves at your will
Will you let the morning come soon
Or will you leave me lying here
In your favourite darkness
Your favourite half-light
Your favourite consciousness
Your favourite slave

In your room
Where souls disappear
Only you exist here
Will you lead me to your armchair
Or leave me lying here
Your favourite innocence
Your favourite prize
Your favourite smile
Your favourite slave

Im hanging on your words
Living on your breath
Feeling with your skin
Will I always be here

In your room
Your burning eyes
Cause flames to arise
Will you let the fire die down soon
Or will I always be here
Your favourite passion
Your favourite game
Your favourite mirror
Your favourite slave

Im hanging on your words
Living on your breath
Feeling with your skin
Will I always be here

לפני 17 שנים. 25 במרץ 2007 בשעה 11:54

ביום חמישי לפנות בוקר כשנסעתי בחזרה מחברים הביתה תקף אותי פתאום באמצע הדרך פחד...לא סתם חשש קטן או איזה פחד חולף...אלא פחד עוצמתי ומשתק - כזה שחודר למחזור הדם כמו סם ומתפשט בכל הגוף....משחרר בי את השדים שאני מקפידה כל כך לכלוא....מנסה כל כך להדחיק
כל השאלות הקשות של השבועות האחרונים התנפצו עליי - האם בחרתי את הבחירות הנכונות? האם באמת יהיה לי טוב יותר? איך יראו החיים שלי שנה מהיום? מה יהיה איתי? איך אני ארגיש כשאהיה לגמרי לבד?
כל כך לבד למרות שכולם מסביבי מנסים לעטוף ולהבטיח שהכל יהיה טוב....מה הם יכולים עוד להגיד....מי מהם יכול לעמוד לצידי ולהילחם בשדים? הכי קל זה לבטל את החששות והכי קשה זה להתעמת איתן.
ואני לא ויתרתי - סילקתי אותך מראשי, מסרבת להישען על האבסטרקטיות של הקשר שלנו...לא יכולה להרשות לעצמי להיסחף עם הרגש....
עמדתי מול הפחד, נתתי לו את הכוח שביקש ואז בתוך הדמעות שמילאו את עיניי חייכתי חיוך קטן המבשר את תחילתו של ניצחון גדול

לפני 17 שנים. 17 במרץ 2007 בשעה 18:19

מאז ההחלטה על הפרידה עברו עליי בעיקר ימים טובים
ימים של אופטימיות, של תחושה של חופש ושחרור
מחשבות ספק חולמניות על העתיד לבוא, על החיים שאחרי
ועליך.....שואלת את עצמי האם אתה יותר טוב לי או יותר רע לי
חבר טוב אמר לי אתמול שבאנגלית יש את המילה המדויקת לתאר את המצב - CRUSH
התרסקת לתוך חיי והמפץ שיצרת מבלבל אותי לחלוטין
חיה את ימיי בין שאריות של אהבה ותיקה שדועכת ונעלמת
וזה קשה מספיק בלי להוסיף על זה את הריגוש והקשיים שמביאה התאהבות חדשה

אתמול שמעתי את השיר הזה והוא מוקדש לך....

"Uninvited"

Like anyone would be
I am flattered by your fascination with me
Like any hot-blooded woman
I have simply wanted an object to crave
But you, you're not allowed
You're uninvited
An unfortunate slight

Must be strangely exciting
To watch the stoic squirm
Must be somewhat heartening
To watch shepherd need shepherd
But you you're not allowed
You're uninvited
An unfortunate slight

Like any uncharted territory
I must seem greatly intriguing
You speak of my love like
You have experienced love like mine before
But this is not allowed
You're uninvited
An unfortunate slight

I don't think you unworthy
I need a moment to deliberate