לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

world in my eyes

כמו עליסה בארץ הפלאות אני לומדת את העולם החדש שנפתח בפניי......אני מנסה להבין את החוקים והקודים, מנסה לבדוק את גבולותיי, מרגישה צורך להעביר למילים את הרגשות, התחושות והחוויות שעוברות עליי במהלך המסע.....
מזמינה אתכם לראות את העולם דרך עיניי
לפני 17 שנים. 23 ביוני 2007 בשעה 17:47

אני במצב רוח שובב ביותר, החרמנות שלי כבר עולה על גדותיה לרמה שאני אפילו לא מספיק מרוכזת כדי לשבת ולכתוב פנטזיה להנאתכם אז אני סתם יתן לכם הצצה לתוך הראש שלי......
יש לי קטע, שהתעצם מאוד לאחרונה, להסתכל על אנשים מסביבי ולנסות לדמיין איך הם נראים כשהם עושים סקס.
זה משעשע בטירוף! אני מסתכלת לאנשים בעיניים, בשפת הגוף שלהם, בדרך שהם מתלבשים, זזים, רוקדים ונוגעים.........אני מורידה מהם את הבגדים ומדמיינת את הדרך בה הם נעים בסקס, את התנוחות שנראה לי שהם אוהבים, את הקולות שהם עושים בזמן הסקס, את המבט שלהם, את הפרצוף שהם עושים כשהם מגיעים לאורגזמה.
אני עושה את זה באוטובוס, בישיבות בעבודה, במסעדות........בכל מקום כמעט - אבל המקום האהוב עליי ביותר הוא הדאנג'ן.......
אני תופסת לי פוזיציה על הבלקון בקומה השנייה, נשענת לאחור וצופה להנאתי מריצה סרטים אירוטיים על כל המשתתפים בערב. יש אנשים שמעניינים אותי במיוחד ואני מוצאת את עצמי לפעמים נועצת בהם מבט חודרני ומפשיט - כמעט סליזי.......ואז נזכרת שהמבט הזה בשילוב הלבוש המאוד לא צנוע שלי יכול להתפרש כהזמנה ואולי כדאי שאני ארגע 😄
בכל מקרה, אם אתם לפעמים מרגישים כאילו מישהו מסתכל עליכם, תדעו שזאת אני ויש לי רק מחשבות נעימות בראש........
ש ב ו ע ט ו ב י ק י ר י י

לפני 17 שנים. 17 ביוני 2007 בשעה 15:17

אין לי יותר מדי מילים, אני עייפה מלדבר, מתחשק לי לברוח לסיני.....ליפול על איזו חושה מבודדת, לקרוא, לישון, לעשן, לבכות, לאכול/לשתות סחלב ולא לדבר - פשוט הכי רחוק מכולם, מהאוהבים ומהשונאים, מהזקוקים ומהאדישים, מהגברים ומהנשים, מהחברים האמיתיים ומהדו-פרצופיים, מהפתיחות והחומות הסגורות, מהפחד והבלבול.

רחוק......לבד......בשקט


תשמח

מילים ולחן: אריק ברמן



אי שם, היא שואלת אם תה או קפה
אתה עונה לה יפה:
בבקשה קפה, אני מקווה
ואז היא שואלת: יש משהו לראות?
אתה אומר לה: חדשות
אל תשים לה ספורט, היא אוהבת חיות.

ותשמח, תגיד לה: טוב לי איתך
תסתכל מהחלון אין שום עננים היום
שקט אצילי היום, שמש משכר נכון.
אז תשמח.

עכשיו, היא מתעייפת ועל ירכך
את ראשה היא מניחה,
אל תחליף תנוחה
גם אם היא קצת לא נוחה

פתאום היא אומרת: נגמר לי, מתוק,
אני צריכה קצת רחוק, אל תתחיל לצעוק
מוטב לשתוק.

או שתשמח, תגיד לה: טוב לי איתך
בואי, תסתכלי מהחלון אין שום עננים היום
שקט אצילי היום, השמש משכר נכון.
היא תשמח.

תשמח כי רק אני, רק עכשיו מבין
כמה טוב היה איתה.
ואל תכעס אם היא תקבל ממישהו
פרח עם מכתב
חרוט בכתב ידי, עכשיו אולי תבין
כמה טוב לך איתה

ותשמח.

לפני 17 שנים. 14 ביוני 2007 בשעה 11:08

לפעמים יש דברים שבוחרים אותך ולא אתה אותם.....
לפני 3 שבועות בחר אותי ספר - הכל מואר של ג'ונתן ספרן פויר.....
לא ספר פשוט, לא קל- בוטה, מרגיז לעיתים, כבד ואז מצחיק בטירוף, סוג של מסע הזוי, מלא חיים וכתוב בצורה הכי מיוחדת שקראתי בחיי....יש בו משהו ממכר ומהפנט.
חובה לקרוא!
היום בזמן הנסיעה לעבודה נפלה עליי פיסקה גאונית שהייתי חייבת לחלוק....אני רוצה להקדיש אותו למין הגברי שאני אוהבת כל כך.....רק שלפעמים הם לוקים בחוסר רגישות וטאקט של ילד בן 7 בעיקר בכל הנוגע לאהבה....

"הוא מעולם לא סיפר לאף חבר על חוויותיו, ולאף מאהבת על קודמתה. הוא פחד כל כך שסודו ייחשף, שאפילו ביומנו - המסמך הכתוב היחיד שיש לי על חייו לפני שפגש את סבתא, במחנה העקורים אחרי המלחמה - הוא לא מזכיר אותן אפילו פעם אחת.......
זה לא שהוא התבייש, או אפילו חשב שהוא עושה משהו לא בסדר, כי הוא ידע שמה שהוא עושה הוא הדבר הנכון, נכון יותר מכל דבר שמישהו אחר עשה, והוא ידע שלפעמים לעשות את הדבר הנכון גורם לך להרגיש רע, ואם אתה מגלה שאתה מרגיש רע, כנראה עשית משהו טוב.
אבל הוא גם ידע שיש היבט אינפלציוני לאהבה, ושאם אמא שלו, או רוז, או כל אחת מאלה שאהבו אותו, תגלה על האחרות, לא תהיה להן ברירה אלא להרגיש נחותות.
הוא ידע ש'אני אוהב אותך' הוא גם 'אני אוהב אותך יותר ממה שאחרים אוהבים אותך, או אהבו אותך, או יאהבו אותך' וגם 'אני אוהב אותך בדרך שאף-אחד לא אוהב אותך, או אהב אותך, או יאהב אותך' וגם 'אני אוהב אותך בדרך שאני לא אוהב אחרת, ולא אהבתי אחרת, ולא אוהב אחרת'.
הוא ידע שזה בלתי אפשרי, מעצם הגדרתה של האהבה, לאהוב שני אנשים!

לפני 17 שנים. 7 ביוני 2007 בשעה 7:05

התמכרות זה דבר נורא.....הצורך, ההשתוקקות האינסופית, החיפוש של הריגוש הזה בכל מיני תחליפים זולים והאכזבה פעם אחר פעם.
ואתה סוחר הסמים שלי.....שולט במנות של העונג, ברגעים של הפיסגה, לא מודאג מהחיפוש שלי אחרי תחליפים זולים כי אתה גרמת לי להיות מכורה בגופי ונשמתי, בכל מחשבה, בכל תגובה רצונית או בלתי רצונית של חושיי.
התאוה שלי לסם שאתה מציע לא יודעת גבול, היא שוברת את חוקי הפיזיקה, זורמת בחופשיות בין דמיון ומציאות, יש ימים שאני מוצאת את עצמי משחזרת חוויות בערות מלאה, גופי חווה בצורה מושלמת כל תחושה - אני יכולה להריח אותך, להרגיש את המגע הזה, הממכר, זה שמכאיב ומרגש, את החבל הנוקשה על ידיי, את הבד הרך על עיניי, את גלגל הכאב הצורב את עצביי, אני שומעת את הקול שלך....אלוהים! הקול הזה שלך מבעיר את כל כולי.
יש בו בסם הזה שלך כוחות שדבר לא יוכל להשתוות אליהם. אין מגע שיסעיר כך, אין קול שירטיט כך, אין ריח שישכר כך, ואין טעם שיעורר כך......כאילו אתה מחזיק בידיך את סם הצבעים, וכל דבר שאינו הוא - נשאר בגדר שחור-לבן משעמם, גווני אפור בנאליים וסתמיים.
התמכרות היא לא דבר זר לי, היו לי לא מעט בחיים.........אבל זו הקשה מכולן......ואולי הטובה מכולן?

לפני 17 שנים. 3 ביוני 2007 בשעה 16:49

השבוע הזה אולי יותר מכל שבוע אחר לפניו - אסור לי להתלונן!
קיבלתי עבודה מדהימה תוך 3 ימים של חיפוש, עשיתי אחלה סקס, פגשתי מלא אנשים מקסימים, ביליתי בטירוף במסיבה של יום חמישי, עשיתי טיזינג מטורף לחבר טוב בפאריס, בישלתי ארוחת מלכים לחברים נפלאים, קיבלתי אינסוף מחמאות וטפיחות לאגו......
ובכל זאת משהו חסר, משהו קצת ריק ולא שלם - מה איתי? - לא מסתדרת עם עצמי - לא סגורה על מה אני רוצה, מה אני מצפה, מה אני מרגישה......
חברה מדהימה דיברה איתי ארוכות ואני בלבלתי לה את השכל מסתובבת במעגלים מסביב לעצמי.....בסוף היא אמרה לי משפט נורא נכון ונורא כואב שנכנס לי ישר לתוך הריקנות שאני חשה: רק בגלל שאדם לא אוהב אותך כמו שאתה היית רוצה להיות נאהב לא אומר שהוא לא אוהב אותך הכי הרבה שהוא רק יכול.

לפני 17 שנים. 28 במאי 2007 בשעה 22:04

בסולם הערכים של מאסלו (סוג של מבוא לפסיכולוגיה שנה א') מופיע הסקס באותו דרג חשיבות כמו מזון ושינה.
משהו מאוד בסיסי שכל אחד מאיתנו צריך כדי להרגיש טוב וחי.
ויחד עם הבסיסיות הכמעט פרימטיבית של הדבר הזה - הוא לפחות אצלי כל כך מסובך.....
לפעמים בא לי לקום בבוקר ופשוט להיות שרלילה - לקחת את זה הכי פשוט וקל בעולם.....ללכת לבר, לאתר פוטנציאל , להטביע אותו בטיזינג המפורסם שלי, לקחת אותו הביתה ולפרק אותו לגורמים ראשוניים.
כמה פעמים פינטזתי את זה - אבל זה פשוט לא הולך.....
גם בפעמים המעטות שלא ניסיתי לחבר לסקס מערכות יחסים של חמש שנים ומעלה אלא רק סוג של ניסיון חד-פעמי, קמתי למחרת או אפילו ברחתי באותו לילה מוצפת בתחושת רייקנות נוראית, שיממון טוטאלי.
קשה לי לנתק את זה מרגש, לבוא לזה נקי ופשוט - אני לא יכולה לחיות עם המחשבה שהייתי עוד אחת ברשימה של מישהו ושאולי ניפגש במסיבה עוד 7 שנים והוא יביט בי ולא יזכור את שמי.
אני הצלחתי להכניס רגש למקומות של סקס טהור, של שלישיות ורביעיות וקומבינציות מוזרות אחרות....מנסה להגן על עצמי דרך יצירת התמכרות אצל הצד השני....
אולי בגלל זה אני טיזרית כזו מטורפת אני חייבת להרגיש שהצד השני רוצה אותי - מזיל עליי ריר, חושק בי בטירוף וזה מספק אותי - אני לא רוצה ללכת עד הסוף כי בסוף בדרך כלל אין שום דבר מעבר לתחושה של אחרי הקאה - מין סוג של ריקנות לא בריאה....
בבקשה אלוהים! - גלגול הבא אני רוצה להיות ג ב ר !

לפני 17 שנים. 15 במאי 2007 בשעה 18:02

אני אישה לא פשוטה, יש שיגידו אפילו מורכבת (איש אחד פעם אמר לי שזו דוקא המורכבות שבי שמעניינת). אני ישירה, אמיתית עד כאב, אומרת הכל בפנים, למודת קרבות ואכזבות ולכן לא פוחדת לחשוף את עצמי ואת רגשותיי - אם מישהו יחליט לפגוע בי זה יכאב כך או כך, טיזרית מטורפת אבל בתכל'ס קצת ביישנית, נדלקת משטויות ולוקח לי הרבה זמן להירגע......
אבל נראה לי שלפחות ברור לצד השני בכל רגע נתון מה אני חושבת ומרגישה. מה חסר לי, מה כואב לי, מה פוגע בי.....אני נותנת בקלות את המדריך לנפש שלי.....את השבילים שמובילים אל הלב שלי......את הדברים שאני צריכה על מנת להיות בטוחה ומאושרת.
קשה לי עם שתיקות, קשה לי עם סגירות, קשה לי להביט בעיניים של היושב מולי - של מישהו שהוא כל כך יקר לי ולא לקבל תשובות לשום שאלה. קשה לי לנהל דיאלוג חד-צדדי, שנתקל בקירות ובחומות ובמגננות והכל בשליטה והכל בקור רוח והכל מנוסח בזהירות כמו חוזה אצל עורך דין.....שלא חס וחלילה יהיה סעיף שעשויה להיות בגינו עילה לתביעה.
וכל זה היה אולי יותר פשוט אם היה מדובר במישהו שהוא בעל אינטילגנציה רגשית אפס - התסכול העצום והבוער שלי הוא שהוא רגיש ברמות על, שיש לו את היכולת להגיד את כל המילים הנכונות, יש לו יכולת מופלאה להביע רגשות, לגעת לי בלב ובנשמה דרך המילים שלו - המסקנה היחידה שאני מסוגלת להגיע אליה היא שהבעייה היא איתי - זאת אני שהוא לא מסוגל לומר לה כלום!
השיר הבא מוקדש לך באהבה דמעות וכאב

לא אומרת כלום
ביצוע: מטרופולין
מילים: עופר מאירי וארז ברזוליק
לחן: עופר מאירי

היא לא אומרת כלום
לא מספרת כלום
רק לפעמים בלילה, בוכה קצת
אבל לא אומרת כלום

דיברנו כל היום
סיפרנו לה הכל
והיא סגורה בחדר, בשקט
ולא אומרת כלום

וכל היום, כל היום
אנשים מתאספים, שואלים, מדברים המון
וכל היום, כל היום
מנסים סיפורים ותפילות, מנסים הכל.

אבל היא לא שומעת כלום
אולי היא לא יודעת כלום
וגם שמתקרבים ו... לוחשים לה
זה לא עושה לה כלום.

רצינו שתזכור
שיש סיבה לחזור
והיא לבד בחדר, שוכבת
ולא אומרת כלום.


לפני 17 שנים. 12 במאי 2007 בשעה 23:29

חזרתי עכשיו מערב בנות.
ישבה שם אישה שמתעסקת באסטרולוגיה קבליסטית......נו טוב, אני יודעת מה אתם חושבים....עוד סוג של וודו מודרני מלא חארטה לאנשים שכל הזמן עסוקים בלחפש תשובות.
מה אני אגיד לכם האישה אמרה עליי ב-2 דקות מה שלקח לפסיכולגית שלי שהיא אישה מופלאה לגמרי כמה שעות טובות של שיחות נפש וערמות של טישו.
את לא מאמינה בעצמך!
וזה בא בהמשך לשיחה עמוקה ומאוד אישית שהייתה לי עם חברה טובה בתחילת השבוע - היא לא מצליחה להבין איך אני לא רואה את מה שרואים בי אחרים, איך אני לא אוהבת את עצמי בזמן שהסובבים אותי חושבים שאני מדהימה. בדרך כלל כשאנשים אומרים לי דברים כאלו אני חושבת שהם טיפשים - לא מצליחה לראות ממה יש להתלהב, מה יש להעריך......מה כל כך מיוחד?
חברה שלי הסתכלה עליי בתדהמה, מהולה בכעס ועצב ואמרה לי: בחייך, תסתכלי מסביב על כל הנשים מסביבך - מי יותר מדהימה ממך? מי יותר יפה, יותר סקסית, יותר משקיענית, יותר בשלנית, יותר אישה.......תגידי לי!
ואני שתקתי, כי לא באמת הייתה לי תשובה, כי רציתי כל כך לראות את עצמי כמו שהיא רואה....לפעמים נדמה לי שהדמות שמשתקפת מולי במראה בבוקר היא הרפלקציה של המצב הנפשי שלי. אין פה טיפה של אובייקטיביות - הכל עובר דרך הפילטר שלי..... שהוא לא מעט ביקורתי על סף הקטלני. יש גם ימים אחרים - ימים בהם אני קמה בבוקר ויודעת שאני מיוחדת ומדהימה ושמגיע לי לאהוב באמת ושיאהבו אותי באמת......אולי הגיע הזמן שרב הימים יהיו כאלו!

לפני 17 שנים. 4 במאי 2007 בשעה 19:38

זה מוזר איך אנשים חילוניים מתחברים עם אלוהים כשהם על הקצה.....כשהם עולים על כדור במסיבת טבע וחווים זריחה באמצע המדבר - הם נזכרים באלוהים.......כשהם נוסעים לטיול בארץ אקזוטית ופתאום עומדים מול נוף גאוני,עוצר נשימה - הם נזכרים באלוהים........כשמשהו נורא קורה, משהו מזעזע וכואב מעבר לכל הגיון - הם נזכרים באלוהים
אני נזכרתי אתמול באלוהים. ביקרתי חבר יקר במחלקה האונקולוגית. הוא עובר כימו מטורף בעקבות סרטן אשכים, בחור צעיר, מבריק, מלא שמחת חיים, וחולה....כל-כל חולה. האמת שלא ביקרתי אותו עד עכשיו כי תירצתי לעצמי אלף תירוצים שהוא בטח עמוס מבקרים ואין לו חשק לראות אף אחד - אבל האמת היא שלא יכולתי להיכנס לשם.....לא יכולתי לשבת שם ולחוש את המוות סביבי.
בכל זאת הגעתי, היה יותר חשוב לי לחזק אותך מאשר לדאוג לבריאותי הנפשית וזה המינימום שהייתי חייבת לך אחרי כל הפעמים שבאת להציל אותי בחודשים האחרונים תוך כדי החרא שאתה עובר. הגעתי לשם וראיתי אותך יושב.......יותר נכון הצביעו לי עלייך כי לרגע לא זיהיתי אותך, כאילו הצל שלך יושב שם, איזו ישות דומה לך אבל ריקה מתוכן. הבנתי מיד למה התכוונת כשאמרת לי "אני מרגיש חלול", בהתחלה לא הצלחתי לדמיין את המשמעות של זה, אבל מבט אחד בך הבהיר לי ויזואלית את אשר התכוונת.
יושבת ומדברת איתך ואתה כאילו מסתתר, כאילו מושפל מהמצב שבו אתה נמצא, כאילו היה בך אשם בכל מה שקרה, אתה שונא איך שאתה נראה ושונא איך שאתה מרגיש, מתקשה לחייך ואפילו להיות קשוב למה שנאמר, אתה מתנתק ומתחבר. הבדיחות וחוכמת החיים שתמיד נשפכה ממך הפכו להסברים על סוגי התרופות, תופעות הלוואי, כמות השקיות...כמות טיפות הרעל המוזרמות לגופך כל דקה........כל כך רציתי לצרוח לך:
]]"איך אתה לא משתגע כאן!? איך אתה מחזיק מעמד בדכאון הזה?!"[/size][/color]
אבל היה אסור לי.....הכללים מורים בפירוש שיש לעודד חולי סרטן ולתת להם תקווה, לחייך אליהם חיוכים מזוייפים, לנסות ולספר דברים מצחיקים גם אם אין, ולא להזכיר שום דבר שלילי מהחיים שלך - כי הרי איך אפשר להשוות את זה למה שהוא עובר?
אבל אני, כמו תמיד, שונאת כללים ומעדיפה אמת גם כשהיא כואבת - התישבתי לידך, ליטפתי לך את הכתף ואמרתי: "אני מבינה עכשיו למה התכוונת כשאמרת חלול, זה מטורף!, זו בדיחה מחורבנת של אלוהים כשמתחשק לו להיות בן-זונה. אני לא מבינה איך שומרים כאן על שפיות". נשמתי עמוק מרוצה מהדרך שבה אמרתי את האמת אבל עידנתי את הצעקה. ואתה, מסכן שלי, הסתכלת לתוך עיניי, חייכת חיוך אמיתי ופתוח ואמרת: "אין עלייך".
יצאתי מבית החולים ופרצתי בבכי, מוצפת בעצב, בחמלה, בכאב אבל בעיקר בזעם - אתה חתיכת בן-זונה- סיננתי, מביטה אל השמיים......

לפני 17 שנים. 8 באפריל 2007 בשעה 18:17

פתחת לי את השער לעולם חדש
פתחת לי את הדמיון
פתחת לי את הראש לרעיונות חדשים
פתחת לי את התאבון להתנסויות חדשות
פתחת לי את העיניים בהרבה מובנים
פתחת לי פרק חדש בחיים - עוד בטרם סגרתי את הקודם
פתחת לי את המקום הכי אמיתי שהייתי בו עד היום
פתחת לי את תיבת השדים ולא ברחת ממה שראית בתוכה
פתחת לי את הדרך לראות את הטוב שבי
פתחת את הקינקיות שבי
פתחת את הסקסיות שבי
פתחת את המיניות שלי כמו שאיש לא עשה לפניך
פתחת את המעיל ועטפת אותי אליך

אז אולי תסביר לי בבקשה....איך לעזאזל מול כל הפתיחות הזו אתה נשאר כל כך סגור?!