אין לי יותר מדי מילים, אני עייפה מלדבר, מתחשק לי לברוח לסיני.....ליפול על איזו חושה מבודדת, לקרוא, לישון, לעשן, לבכות, לאכול/לשתות סחלב ולא לדבר - פשוט הכי רחוק מכולם, מהאוהבים ומהשונאים, מהזקוקים ומהאדישים, מהגברים ומהנשים, מהחברים האמיתיים ומהדו-פרצופיים, מהפתיחות והחומות הסגורות, מהפחד והבלבול.
רחוק......לבד......בשקט
תשמח
מילים ולחן: אריק ברמן
אי שם, היא שואלת אם תה או קפה
אתה עונה לה יפה:
בבקשה קפה, אני מקווה
ואז היא שואלת: יש משהו לראות?
אתה אומר לה: חדשות
אל תשים לה ספורט, היא אוהבת חיות.
ותשמח, תגיד לה: טוב לי איתך
תסתכל מהחלון אין שום עננים היום
שקט אצילי היום, שמש משכר נכון.
אז תשמח.
עכשיו, היא מתעייפת ועל ירכך
את ראשה היא מניחה,
אל תחליף תנוחה
גם אם היא קצת לא נוחה
פתאום היא אומרת: נגמר לי, מתוק,
אני צריכה קצת רחוק, אל תתחיל לצעוק
מוטב לשתוק.
או שתשמח, תגיד לה: טוב לי איתך
בואי, תסתכלי מהחלון אין שום עננים היום
שקט אצילי היום, השמש משכר נכון.
היא תשמח.
תשמח כי רק אני, רק עכשיו מבין
כמה טוב היה איתה.
ואל תכעס אם היא תקבל ממישהו
פרח עם מכתב
חרוט בכתב ידי, עכשיו אולי תבין
כמה טוב לך איתה
ותשמח.
לפני 17 שנים. 17 ביוני 2007 בשעה 15:17
