התמכרות זה דבר נורא.....הצורך, ההשתוקקות האינסופית, החיפוש של הריגוש הזה בכל מיני תחליפים זולים והאכזבה פעם אחר פעם.
ואתה סוחר הסמים שלי.....שולט במנות של העונג, ברגעים של הפיסגה, לא מודאג מהחיפוש שלי אחרי תחליפים זולים כי אתה גרמת לי להיות מכורה בגופי ונשמתי, בכל מחשבה, בכל תגובה רצונית או בלתי רצונית של חושיי.
התאוה שלי לסם שאתה מציע לא יודעת גבול, היא שוברת את חוקי הפיזיקה, זורמת בחופשיות בין דמיון ומציאות, יש ימים שאני מוצאת את עצמי משחזרת חוויות בערות מלאה, גופי חווה בצורה מושלמת כל תחושה - אני יכולה להריח אותך, להרגיש את המגע הזה, הממכר, זה שמכאיב ומרגש, את החבל הנוקשה על ידיי, את הבד הרך על עיניי, את גלגל הכאב הצורב את עצביי, אני שומעת את הקול שלך....אלוהים! הקול הזה שלך מבעיר את כל כולי.
יש בו בסם הזה שלך כוחות שדבר לא יוכל להשתוות אליהם. אין מגע שיסעיר כך, אין קול שירטיט כך, אין ריח שישכר כך, ואין טעם שיעורר כך......כאילו אתה מחזיק בידיך את סם הצבעים, וכל דבר שאינו הוא - נשאר בגדר שחור-לבן משעמם, גווני אפור בנאליים וסתמיים.
התמכרות היא לא דבר זר לי, היו לי לא מעט בחיים.........אבל זו הקשה מכולן......ואולי הטובה מכולן?
לפני 17 שנים. 7 ביוני 2007 בשעה 7:05
