לילה טוב אורח/ת
עכשיו בכלוב

world in my eyes

כמו עליסה בארץ הפלאות אני לומדת את העולם החדש שנפתח בפניי......אני מנסה להבין את החוקים והקודים, מנסה לבדוק את גבולותיי, מרגישה צורך להעביר למילים את הרגשות, התחושות והחוויות שעוברות עליי במהלך המסע.....
מזמינה אתכם לראות את העולם דרך עיניי
לפני 17 שנים. 15 בספטמבר 2007 בשעה 17:38

10 שנים בדיוק מאז הפעם האחרונה.....
מעגל של 7 נרות על חוף הים
3 נשים
קירבה ואינטימיות
סודות שמתגלים -
סגירת מעגלים.
בחרתי את 7 האנשים אשר השפיעו על חיי, נגעו בהם לטוב ולרעה ולימדו אותי שיעור על החיים ועל עצמי.

בתור מנהלת הטקס חיפשתי משהו שיתאים לפתיחה
שידבר על סגירות מעגלים ומחזורי הזמנים בחיים ובטבע
הטקסט הבא הגיע לידי - ומי אמר שאין יד מכוונת.......

"לכל זמן, ועת לכל חפץ תחת השמיים
עת ללדת ועת למות
עת לטעת ועת לעקור נטוע
עת להרוג ועת לרפוא
עת לפרוץ ועת לבנות
עת לבכות ועת לשחוק
עת ספוד ועת רקוד
עת להשליך אבנים ועת כנוס אבנים
עת לחבוק ועת לרחוק מחבק
עת לבקש ועת לאבד
עת לשמור ועת להשליך
עת לקרוע ועת לתפור
עת לחשות ועת לדבר
עת לאהוב ועת לשנוא
עת מלחמה ועת שלום"

(קהלת פרק ג')

שנה טובה לכולם!

לפני 17 שנים. 30 באוגוסט 2007 בשעה 8:56

אני מחשיבה את עצמי כמי שיש לה יכולת לקחת מילים ולהלחין אותן לתוך מנגינה שתספר את הרגשות שלי....
אני יודעת לכשף במילים
אני יודעת לרגש במילים
אני מצליחה לפתות במילים בלבד
אני יכולה לגרום זיקפה ליושב מולי בכוח המילה
להצית אש
להכאיב
לפגוע
לאהוב
תמיד כתבתי
תמיד נגעו בי אנשים שיודעים לכתוב
ועכשיו, בדיוק ברגע שכל הכשרון הזה עומד למבחן כל כך חשוב - בורחות לי המילים.
המנגינה מזייפת לחלוטין, כמו תלמידת כיתה ג' בסולו חלילית בטקס סיום שנה אני עומדת שם ורועדת, שוקלת כל מילה, חושבת על המשמעות של כל אות, מנסה לגלגל במוחי תגובות אפשריות למילים שלי
רוצה לחשוף
להיות אמיתית
מפחדת להרתיע
להגזים
אבל יודעת שיותר רחוק ממני אתה כבר לא יכול להיות....

לפני 17 שנים. 26 באוגוסט 2007 בשעה 14:48

המונח הזה כל כך מדויק שאין לי איך לנסות ולהגדיר אותו שוב.....
היו כמה שזרקו לי את זה כאן בשבועות האחרונים אבל אולי איזיס המתוקה שלי יותר מכולם העמידה לי את המראה הזו מול עיניי.
"את חסרת שקט" היא אמרה, ואני מיד רציתי להכחיש מתוך איזה אינסטינקט עמוק אבל ההתרסקות הפיזית של סוף השבוע נתנה לי סימן מוחשי שאולי צריך קצת לעצור ולנשום.
אולי לא מוכרחים לבלוע את כל העולם תוך כמה חודשים רק כדי להגיע למקום שבו אני מקיאה הכל החוצה....
אולי הגיע הזמן לחשבון נפש קטן.....להסתכל מקרוב על האנשים סביבי ולבדוק מי חבר ומי לא
אולי הגיע הזמן לבחור את החוויות ולא להתגלגל לתוכן
אולי הגיע הזמן להשתכר קצת פחות ולהתפכח קצת יותר
לגדול
לנשום
להסתכל פנימה -
אליי!
בשבוע אחד מרוכז ומתיש הצלחתי לחוות כל כך הרבה חוויות טובות וכל כך הרבה חוויות רעות ואני עדיין רצה....
מסתחררת מריגושים שהם ריקים, שאין בהם דבר אמיתי שניתן להתכרבל בו בימים שלמחרת...
מעיפה רגשות מבלבלים וחצאי מסרים לכל עבר בלי לחשוב על התוצאות של זה וההשפעה של זה על היקרים לי מכל.....
עמוק עמוק אני יודעת איפה זה התחיל הסחרור הזה וגם מה יגרום לו להיעצר - אהבה!
מישהו שיצליח לגרום ללב שלי לדפוק בקצב חדש, שיביא את הפרפרים האלו בבטן, שימלא אותי במחשבות קיטשיות ואופטימיות ילדותית.....מישהו שיותר מכל דבר אחר יביא את השלווה, את הצורך האמיתי שלי להניח ראש על הכתף שלו, לנשום את צווארו, לעצום עיניים ולהרפות, לזלוג לתוך השקט המושלם.....
אבל עד שזה יגיע, אם וכאשר, אני חייבת לעצור קצת את הקצב להתחבר לעצמי יותר וללכת רק, אבל רק עם מה שעושה לי טוב - אחרת - לא למדתי כלום!

לפני 17 שנים. 22 באוגוסט 2007 בשעה 7:34

לפעמים קיטש יכול להיות כל כך אמיתי
הייתי חייבת! :

May those who love us, love us
and those who don't love us - may God turn their hearts
and if He cannot turn their hearts, may he turn their ankles
so that we may know them by their limping

מה כבר ביקשנו?!

לפני 17 שנים. 20 באוגוסט 2007 בשעה 8:43

.....כשזה נגמר כל מה שרציתי זה לבוא לספר את זה, לצעוק את זה, להקרין את זה לקהל הרחב...
אבל אין לי מילים!
אולי פעם ראשונה מזה הרבה זמן שאני מוצאת את כל המילים בעולם בנליות ורגילות וחוזרות על עצמן....אין שם משהו שמשתווה עם ההרגשה.
אין איך להפוך את מה שהרגשתי בכל עצב בגופי, בכל תא של עור, בכל אחד מחושיי....למילים!
הייתי שמחה עם יכולתי לשתף אתכם בעוצמה הזו של התשוקה, של ההתמכרות הטוטאלית של הגוף, בחיבור המיוחד, באורגזמות, בפנטזיה שחיכתה בשקט 36 שנים רק כדי להגיע למימוש מ ו ש ל ם !
אבל כל מה שאני יכולה לומר זה שיש פנטזיות שלגביהן המציאות עולה על כל דמיון....
תודה לך על הפרגון והחלק שלך בלילה הבלתי נשכח הזה!
.....and I am never going to be careful about what I wish for

לפני 17 שנים. 16 באוגוסט 2007 בשעה 6:53

זהו!
נגמר הבלאגן, כל בעלי המקצוע עזבו, לקחו איש איש את כליו, השאירו אחריהם תחושה של חיים חדשים....
המעבר הושלם.....הפרידה נעשתה.....פרק נסגר ופרק חדש מתחיל....
הסתובבתי יחפה על ריצפת ביתי החדש....מחייכת אל הרהיטים החדשים, אל המנורות והתמונות.....
נושמת את האויר של הבית שלי....מהול בריח של צבע ולכה.....
מביטה על המלאך הקטן שלי שישן במיטתו בחדר החדש שלו....מקווה שרק יהיה מאושר
והתחושה הכי חזקה שלי היא של שקט ושלווה...
מעכשיו הכל תלוי רק בי.....
איזה שחרור! אופטימיות מציפה אותי....אני נכנסת למיטה החדשה שלי....מביטה החוצה אל נוף לילי חדש ומזמנת לי חלומות מתוקים.....

נשיקות לכולם ואתם מוזמנים לקפה.

לפני 17 שנים. 10 באוגוסט 2007 בשעה 15:00

איך כל הקארמה הרעה של העולם עשתה את דרכה דווקא לשבוע הזה אני לא יודעת
אבל זה היה ללא ספק השבוע הקשה בחיי
שבוע עמוס דמעות....

וארגזים....לתוכם ארזתי זיכרונות ופריטים מ-9 השנים האחרונות, מקפידה לחלק הכל שווה בשווה, מפרקת את הקשר הריגשי בדרך הכי ארצית שיש....
אלבומים של חתונה, טיולים וחוויות נסגרים בתוך קופסת קרטון ומונחים הרחק מהרגש....
כל רהיט, כל כלי, כל דיסק מספר סיפור על רגע מתוך הביחד שלנו....חלק מהרגעים האלו ימשיכו ללוות אותי ומחלק אני אפרד והם ימשיכו איתך....

ישבנו אצל העו"ד בחג האהבה, ולמרות ששינינו רוצים את הפרידה הזו, היה משהו עצוב בסתמיות שבה הפכה הזוגיות והרגשות שלנו למסמך הבנות של מי לוקח מה ומי משלם למי וכמה.....

הזוג חברים הכי טוב שלי טס לשלוש שנים לארה"ב ואני איבדתי את הכתף הכי רחבה שהייתה לי, את הזוג שתמיד היה שם בשבילי ...

הייתה לי שיחה מאוד מורכבת וקורעת נפשית עם אחד האנשים הכי יקרים בחיי.....

הייתה לי שיחה מיותרת ומאוד מעיקה עם האיש האחרון שרציתי לשמוע ממנו השבוע......

וה"דובדבן" של סיוטי השבוע היה העובדה שמישהו הצליח לשבור לי את הלב, אחרי היכרות מאוד קצרה וחיבור שכמוהו לא חוויתי בחיי, הוא פשוט קיבל "רגליים קרות".....נבהל מעצמו וממני ונטש את הבמה מרסק בשניות את האופטימיות והחיוך הדבילי שהיה מרוח לי על הפנים......

כולם מסביבי לקחו נורא קשה את העובדה שבכיתי בלי סוף השבוע, המון מילים טובות ומנחמות והמון חום ודאגה נשלחו לעברי, וכמה "את מדהימה" וכמה "את יפה" ו"יהיה בסדר" ו"זה הפסד שלו"
אבל כמו שאמר הבחור בשורטבאס.....זה עצר בעור שלי - זה לא חדר פנימה!

אני רק רציתי לבכות....רק רציתי להתרסק לתוך הכאב שלי, לתוך הריק האינסופי הזה בפנים, מסרבת להתנחם ולהסיח את דעתי מהעצב, ויודעת שלמרות כל ניסיונותיכם אהוביי המדהימים -
רק אני יכולה להציל את עצמי מעצמי!
תודה לכם בכל מקרה....אתם המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי!

לפני 17 שנים. 30 ביולי 2007 בשעה 13:24

קראתי את מגוון הפוסטים של מועדפיי לקראת חג האהבה ונדבקתי בחיידק הקיטש.
אז אני רוצה להגיד כאן תודה לגברים בחיי שלימדו אותי דברים רבים על אהבה:
ל- נ' שהיה הראשון, שלימד אותי שגברים ונשים לא יכולים להיות רק ידידים (בדיוק כמו בסרט הארי וסאלי), שפתח בפניי את עולם הסקס, שבזכותו הבנתי שאין משמעות למראה חיצוני כאשר נשמות מתחברות והיה המורה הכי גדול שלי למוסיקה.....סליחה ששברתי את ליבך!
ל- ש' שהיה הפנטזיה המושלמת, שנשאר לנצח המעגל הלא סגור, שהיה הראשון ששבר את ליבי לרסיסים, שלנצח יזכר כאחת התקופות היפות בחיי, האיש הראשון שראה את ניצוץ הטירוף בעיניי וידע מה לעשות איתו, שטען שאני מזייפת אורגזמות למרות שהן היו אותנטיות לחלוטין......מעניין מה היה קורה אם הייתי מתקשרת אליך באותו יום גורלי - אני מתה לפגוש אותך ברחוב במקרה ולראות את החרטה חולפת על פניך!
ל- ד' שהיה אהבה אמיתית ראשונה, על הלימוד האינסופי ממך בכל תחום ובכל נושא, במין, באוכל, בספרים, בסרטים, נתת לי המון, כתבת לי את המכתבים הכי יפים שקיבלתי בחיי, חרשתי איתך כל פינה בארץ הזו, אתה האיש הראשון שחייתי איתו, שלצידו למדתי מהי זוגיות,הצעת הנישואין שלך לנצח תישאר בליבי ואיתה תישאר הצלקת על הדרך שבה נפרדנו!
ל- א' שהיית אור לא צפוי, שהיית התרופה המושלמת, שמשהו בפשטות ובאמת הטוטאלית הילדותית והכמעט מביכה שלך עשה לי כל כך טוב, זה היה קצר אבל משמעותי השפענו כל כך לטובה אחד על חיי השני.....לא התכוונתי שדברים יסתיימו כך - יש לי רק דברים טובים לומר עליך!
ל- ע' שהכי קשה לי בעולם בתוך כל הבלאגן שלנו היום להוציא את הטוב שהיה לנו, לימדת אותי להיות אישה, נעלי עקב, איפור, שמלות וחצאיות לא היו שם לפניך, גרמת לי לראות את עצמי אחרת, לטוב ולרע, העלת אותי לפסגות הגבוהות ביותר וריסקת אותי לתהומות העמוקים ביותר, לקחת אותי להרפתקאות ולמקומות מיוחדים, אתה הכאבת לי כמו שאיש לא הכאיב לי מעולם אבל גם אני פצעתי אותך עמוק משציפית, אין דבר שלא ניסיתי בתקופה שלי איתך, יותר מכל היית הבית ספר שלי לחיים ובזכותך בסופו של דבר עשיתי את התהליך שהחזיר אותי לעצמי והוציא אותך מחיי.......הכי תודה לך על הבן המדהים שלנו!
ל- א' שהפרצת לחיי בעוצמה חסרת תקנה, שהיית מורה ומדריך לעולם אחר ומיוחד ולעד אתה תהיה השער שלי לעולם הזה.....תודה לך על המילים המדהימות שאתה כותב, על ההשראה לסיפור הכי יפה שכתבתי, על התמיכה והחברות האמיתית, על חוויות עוצרות נשימה, ועל האמת הפשוטה שאתה לא יכול לוותר על החומות שלך - אפילו לא בשבילי!
השבוע פגשתי מישהו שאין לי מושג אם בכלל יגיע להיכלל ברשימה זו, זה עוד ממש מוקדם כדי לדעת או אפילו לנחש אבל בהחלט החזיר לי את האמונה שאני יאהב שוב! ורק על כך נתונה לך תודתי העמוקה!
חג אהבה שמח לכם אהוביי באשר אתם.....

לפני 17 שנים. 11 ביולי 2007 בשעה 22:23

מי שמכיר אותי כבר יודע את החיבור שיש לי למוזיקה......אני חיה ונושמת מוזיקה, אני פתוחה לכל צליל שמישהו כתב, לכל סגנון, לכל רגש שמועבר....
יש לי מוזיקה לעצב, מוזיקה לשימחה, מוזיקה לחשבון נפש, מוזיקה לשכרות, יש לי מוזיקה עצובה שעושה אותי הכי שמחה בעולם, יש לי מוזיקה לראש של שטויות, יש לי מוזיקה לסקס ויש לי מוזיקה לאהבה......
הרגע חזרתי מהופעה של אריק ברמן, מזמן ילד בקושי בן 30 לא גרם לי להרגיש כמו ילדה בת 16. בא לי למלא את החדר שלי בפוסטרים שלו, להשמיע אותו ב-REPEAT עד שמישהו יאיים לשבור לי את המערכת, אני מוצאת את עצמי עומדת ושרה איתו את המילים כאילו הייתי אני והוא וכל שאר 200 האנשים לא קיימים.......סוג של הערצת טיפש-עשרה.
אבל זה אמיתי, הוא מוכשר, אולי אחד הכי מוכשרים שקמו כאן בשנים האחרונות, הטקסטים שלו, היופי של המילים שלו, האישיות של המופע שלו, הדרך שבא הוא מביא את השיר ועומד על הבמה בצורה הכי אמיתית והכי "אין לי מושג איך נהייתי כוכב" שלו והמוזיקה שלו, עשירה בצלילים והרמוניות אחרים ונוגעים כל כך.
יש לו שיר לכל אדם, לאוהבי הכדורגל, לשבורי הלב, לבנות זונות ששוברות לבבות, ולאלה שנשארות אחר כך לבד, יש לו שיר לשיכורים, יש לו שיר למנייאקים.....הוא נוגע בכולם.
הערב הוא הגדיל לעשות והביא זמר צעיר מאירלנד - MICK FLANNERY - כל מילה שאני אגיד רק תקלקל - חפשו באינטרנט....
והם שרו דואט של שיר של ליאונרד כהן שנקרא "EVERYBODY KNOWS" ואריק תרגם ל"כולם הרי יודעים".....ביצוע מושלם, שיר מושלם, ערב מושלם
מוקדש לכם באהבה:

כולם הרי יודעים
ביצוע: אריק ברמן
מילים ולחן: ליאונרד כהן
גירסה עברית: אריק ברמן

כולם הרי יודעים שלא יוצאים מכאן ברווח
בכל זאת הם באים ומחזיקים אצבעות
כולם הרי יודעים שהמלחמה בפתח
ושהטובים שוב יפסידו בכבוד
כולם הרי יודעים שהמשחק מכור
העני נשאר עני העשיר יסע לחול
עם אשתו והילדים כולם הרי יודעים

כולם הרי יודעים שאיבדנו אלף רגל
ושהקברניט לא אומר את האמת
כולם מסתובבים ברחוב כאילו הם באבל
אפשר לחשוב שהכלב שלהם הרגע מת
כולן הרי הולכות אחרי מה שיש לו בכיס
כולן הרי רוצות אותו ספונטני ורגיש
שיביא להן ורדים כולם הרי יודעים

כולם הרי יודעים שאת משהו לא נורמלי
כולם הרי יודעים שאני בך מאוהב
כולם הרי יודעים שאת היית נאמנה לי
מלבד הלילה ההוא וזה שלפניו
כולם הרי יודעים שפעלת בשקט
אבל יותר מדי אנשים פשוט היית חייבת
לפגוש בלי בגדים כולם הרי יודעים

כולם הרי יודעים כן כולם יודעים
איך הדברים עובדים כולם הרי יודעים
כן כולם יודעים כולם הרי יודעים
איך הדברים עובדים

כולם הרי יודעים שמישהו כאן צריך ללכת
כולם הרי יודעים שזה את או אני
כולם הרי יודעים שאת הרבה יותר צוחקת
אחרי שעשית שורה בשירותי הבנים
כולם הרי יודעים שהעסקה מקוללת
אחמד מג'נין שם עוד שכבה של מלט
כדי שיהיה לך בית מדהים כולם הרי יודעים

כולם הרי יודעים שהמגפה מתפשטת
כולם הרי יודעים שהיא בדרך לכאן
כולם הרי יודעים שזוג ערום לבד בחדר
יהיה רק זיכרון ילדות כהה עם הזמן
כולם הרי יודעים שהסצינה השתנתה
אבל יהיה לך בקרוב מן מכשיר על המיטה
כזה שמודדים את מה שכולם יודעים כבר

כולם הרי יודעים
כולם הרי יודעים

כולם הרי יודעים את מצבך לא סוד הוא
כלם הרי יודעים מה שעלייך עבר
החל מהחיפוש העצמי שלך בהודו
ועד לילות שלמים על הספסל כאן בכיכר
כולם הרי יודעים שזה עומד להתפרק
בואי קחי לך כמה רגעים כדי להינות מן הספק
לפני שאנחנו נפרדים כן

כולם הרי יודעים כן כולם יודעים...


נ.ב. - יש לו שיר אחד שמי שאי פעם יקדיש לי אותו - אני אוהב אותו לנצח.....
לא מגלה!

לפני 17 שנים. 1 ביולי 2007 בשעה 6:36

עדיין לא מסוגלת לסדר את המחשבות שלי.
עדיין מבולבלת ומלאת תהיות.
זה לא היה מה שחשבתי שזה יהיה.....בזה אני בטוחה.....
האוירה הייתה אחרת, היה בה סוג של רוע, של ניתוק, של משחק רדוד ללא כל עומק....
אפילו אתה היית אחר, מנותק, אכזרי.......כל כך צפיתי את ההתנהגות שלך...לאור השבוע האחרון.....אני מכירה אותך יותר ממה שאתה מדמיין.
הרגשתי לבד.
הרגשתי פחד וכאב.
בחנתי את הגבולות שלי והגעתי לקצה......היו רגעים שרציתי לברוח, פשוט לוותר על החלק הזה בחיי, לסגור אותו חזרה במרתף ולחזור למקומות המוכרים לי, הברורים לי, לגבולות המסומנים והותיקים.
כשראיתי את עצמי בבוקר במראה כמעט בכיתי, זה היה קצת יותר ממה שיכולתי לספוג.....אני כנראה לא כזו גיבורה כמו שרציתי לחשוב שאני.......
עד הערב קצת נרגעתי, קצת נשמתי, הבנתי שזה טוב לפעמים להגיע לקצה, לבדוק את הגבולות, זה חלק חשוב במסע שלי, בהבנה שלי את עצמי, בתקופה הכאוטית הזו שלי........
כל היום הזה אביתר בנאי שר לי בראש:
תן לשינוי לצמוח...
אל תפחד מהפחד!
הפחד הוא שער.....