איך כל הקארמה הרעה של העולם עשתה את דרכה דווקא לשבוע הזה אני לא יודעת
אבל זה היה ללא ספק השבוע הקשה בחיי
שבוע עמוס דמעות....
וארגזים....לתוכם ארזתי זיכרונות ופריטים מ-9 השנים האחרונות, מקפידה לחלק הכל שווה בשווה, מפרקת את הקשר הריגשי בדרך הכי ארצית שיש....
אלבומים של חתונה, טיולים וחוויות נסגרים בתוך קופסת קרטון ומונחים הרחק מהרגש....
כל רהיט, כל כלי, כל דיסק מספר סיפור על רגע מתוך הביחד שלנו....חלק מהרגעים האלו ימשיכו ללוות אותי ומחלק אני אפרד והם ימשיכו איתך....
ישבנו אצל העו"ד בחג האהבה, ולמרות ששינינו רוצים את הפרידה הזו, היה משהו עצוב בסתמיות שבה הפכה הזוגיות והרגשות שלנו למסמך הבנות של מי לוקח מה ומי משלם למי וכמה.....
הזוג חברים הכי טוב שלי טס לשלוש שנים לארה"ב ואני איבדתי את הכתף הכי רחבה שהייתה לי, את הזוג שתמיד היה שם בשבילי ...
הייתה לי שיחה מאוד מורכבת וקורעת נפשית עם אחד האנשים הכי יקרים בחיי.....
הייתה לי שיחה מיותרת ומאוד מעיקה עם האיש האחרון שרציתי לשמוע ממנו השבוע......
וה"דובדבן" של סיוטי השבוע היה העובדה שמישהו הצליח לשבור לי את הלב, אחרי היכרות מאוד קצרה וחיבור שכמוהו לא חוויתי בחיי, הוא פשוט קיבל "רגליים קרות".....נבהל מעצמו וממני ונטש את הבמה מרסק בשניות את האופטימיות והחיוך הדבילי שהיה מרוח לי על הפנים......
כולם מסביבי לקחו נורא קשה את העובדה שבכיתי בלי סוף השבוע, המון מילים טובות ומנחמות והמון חום ודאגה נשלחו לעברי, וכמה "את מדהימה" וכמה "את יפה" ו"יהיה בסדר" ו"זה הפסד שלו"
אבל כמו שאמר הבחור בשורטבאס.....זה עצר בעור שלי - זה לא חדר פנימה!
אני רק רציתי לבכות....רק רציתי להתרסק לתוך הכאב שלי, לתוך הריק האינסופי הזה בפנים, מסרבת להתנחם ולהסיח את דעתי מהעצב, ויודעת שלמרות כל ניסיונותיכם אהוביי המדהימים -
רק אני יכולה להציל את עצמי מעצמי!
תודה לכם בכל מקרה....אתם המתנה הכי גדולה שקיבלתי בחיי!
לפני 17 שנים. 10 באוגוסט 2007 בשעה 15:00
