אני אישה לא פשוטה, יש שיגידו אפילו מורכבת (איש אחד פעם אמר לי שזו דוקא המורכבות שבי שמעניינת). אני ישירה, אמיתית עד כאב, אומרת הכל בפנים, למודת קרבות ואכזבות ולכן לא פוחדת לחשוף את עצמי ואת רגשותיי - אם מישהו יחליט לפגוע בי זה יכאב כך או כך, טיזרית מטורפת אבל בתכל'ס קצת ביישנית, נדלקת משטויות ולוקח לי הרבה זמן להירגע......
אבל נראה לי שלפחות ברור לצד השני בכל רגע נתון מה אני חושבת ומרגישה. מה חסר לי, מה כואב לי, מה פוגע בי.....אני נותנת בקלות את המדריך לנפש שלי.....את השבילים שמובילים אל הלב שלי......את הדברים שאני צריכה על מנת להיות בטוחה ומאושרת.
קשה לי עם שתיקות, קשה לי עם סגירות, קשה לי להביט בעיניים של היושב מולי - של מישהו שהוא כל כך יקר לי ולא לקבל תשובות לשום שאלה. קשה לי לנהל דיאלוג חד-צדדי, שנתקל בקירות ובחומות ובמגננות והכל בשליטה והכל בקור רוח והכל מנוסח בזהירות כמו חוזה אצל עורך דין.....שלא חס וחלילה יהיה סעיף שעשויה להיות בגינו עילה לתביעה.
וכל זה היה אולי יותר פשוט אם היה מדובר במישהו שהוא בעל אינטילגנציה רגשית אפס - התסכול העצום והבוער שלי הוא שהוא רגיש ברמות על, שיש לו את היכולת להגיד את כל המילים הנכונות, יש לו יכולת מופלאה להביע רגשות, לגעת לי בלב ובנשמה דרך המילים שלו - המסקנה היחידה שאני מסוגלת להגיע אליה היא שהבעייה היא איתי - זאת אני שהוא לא מסוגל לומר לה כלום!
השיר הבא מוקדש לך באהבה דמעות וכאב
לא אומרת כלום
ביצוע: מטרופולין
מילים: עופר מאירי וארז ברזוליק
לחן: עופר מאירי
היא לא אומרת כלום
לא מספרת כלום
רק לפעמים בלילה, בוכה קצת
אבל לא אומרת כלום
דיברנו כל היום
סיפרנו לה הכל
והיא סגורה בחדר, בשקט
ולא אומרת כלום
וכל היום, כל היום
אנשים מתאספים, שואלים, מדברים המון
וכל היום, כל היום
מנסים סיפורים ותפילות, מנסים הכל.
אבל היא לא שומעת כלום
אולי היא לא יודעת כלום
וגם שמתקרבים ו... לוחשים לה
זה לא עושה לה כלום.
רצינו שתזכור
שיש סיבה לחזור
והיא לבד בחדר, שוכבת
ולא אומרת כלום.
לפני 17 שנים. 15 במאי 2007 בשעה 18:02