עשיתי מסע מאוד ארוך ומורכב מאז נכנסתי לכאן לראשונה...בעקבות שולט שכבש את גופי ומוחי
אבל המסע האמיתי התחיל לפני כשנה וחצי שפגשתי את הגבר שלא האמנתי שקיים
כשהתחלתי לחיות את חיי כמו מלכת בדולינה (ולמי שלא מכיר אנא לקרוא בדחיפות!)....כשלמדתי שאני יכולה לרצות כל דבר והוא יפרגן ויקבל את זה....
היו רגעים שלא יכולתי להאמין שטוב לו עם החופש שלי...עם האהבה השניה שלי שאמנם לא מאיימת עליו אבל ללא ספק משמעותית.
למדתי שאני יכולה לאהוב יותר מאדם אחד באותה העת...ושלא כל אהבה יש בה רצון לחיים משותפים לפעמים זאת רק החוויה שבקשר שהיא השאיפה היחידה בו.
הייתי מתעוררת אחרי לילות מרגשים וסוערים עם האיש השני בחיי והייתי שואלת את עצמי אם יש מצב שאני אוכל לפרגן לך קשר כזה ממקום כל כך שלם ונקי
השבוע קיבלתי תשובה כפולה...אני לא יכולה להעריך אנשים שלא יודעים לפרגן למישהו שהם אוהבים אושר עם אדם אחר והם חשים שזה תמיד בא על חשבונם. ושנית, במו ידיי דחפתי אותך לחזור לקשר עם מישהי שהיה לך נעים מאוד איתה ויכולה לתת לך דברים שאני לא....נהניתי מזה, נהניתי מהאושר והפורקן שלך....שמחתי שהיה לי טוב ושקט עם זה
שום סימן לקינאה, שום צביטה בלב שאתה נהנה ואני הולכת לישון לבד
פשוט שמחה על השלמות והחופש והפרגון האינסופי שלנו
בחיי שאין לי מושג למה אנשים רוצים לחיות אחרת
כי הרי כשאתה נותן לאדם לצידך להגשים את עצמו בצורה מושלמת הוא תמיד יאהב אותך וירצה להיות איתך
אז למה הפחד? למה הרכושנות? למה לא לפרגן?!
לפני 15 שנים. 4 ביולי 2009 בשעה 11:57
