לפני 14 שנים. 22 ביולי 2009 בשעה 23:01
כמה אני שונאת את הריח של הסופה
את התחושה הזו שגדולה ממני
את הידיעה הברורה הזו שמשהו עומד להתחולל
שהנה הרוח מתחילה לנשוב קצת יותר חזק, מספיק כדי שאני פתאום אהיה מודעת לכך שהיא התחזקה
שהשמיים מתקדרים ואני יכולה לחוש בזה למרות שבחוץ חשוך ולילה
שיש לי גולות של מחנק בגרון ובשקית הדמעות
שזה עומד לשטוף אותי
לרסק את כל מה שבניתי
כל מה שחשבתי שהבנתי
כל מה שהיה נדמה שלמדתי במסע
פתאום אני חושבת על ללכת על לעזוב על לא להיות יותר
לא איתך
לא איתו
רוצה לברוח רחוק יודעת שיהיה קשה בהתחלה אבל כולם ילמדו להסתדר גם בלעדיי
ללכת להיות עם עצמי היכן ששום רגש לא יכול להכאיב לי
היכן ששום מילה לא יכולה להזיק לי
היכן שהשקט עוטף אותי ומביא איתו נחמה מהבדידות
היכן שאין עוד ריח של סופה
