הכרתי אותו לפני כ 10 שנים
הוא תמיד מגיח בתקופות קריטיות בחיי
בעיקר בתקופות שאני מרגישה הכי חרא בעולם
כשנמאס לי מהעולם וכשנמאס לי מבני אדם וכשהכי בא לי לשנוא את כולם
ואז משום מקום הוא חוזר לחיי
וזה מדהים כי זה קורה גם כששנינו נמצאים ביבשות שונות הוא תמיד מופיע
לפני מספר ימים כתבתי בלוג מלא בזעם, כעס, שנאה, פרקתי את הכול קיללתי המון אבל הבלוג לא נשמר
טעות מערכת אבל מה שנאמר אי אפשר לשחזר ולאומר מחדש
מה שהרגשתי לא ניתן לשכתב שוב
ואז הוא הופיע כמו מלאך, כמו קוסם שאומר לי "אלו רילקס" : )
ספרתי לו שאני שוב בדילמה שמעסיקה אותי בתקופות חרא כמו עכשיו
אם אני נורמלית, אם אני בסדר, אם מותר לי או אם אסור לי ועוד מחשבות מתסכלות
שהמרכיב המשותף זה התסכול שלא מבינים אותי או שלפחות ככה אני מרגישה
ואז הוא מגיח ונותן לי להרגיש הכי טוב שבעולם, הכי "נורמלית" שאני רוצה להרגיש, הכי נחשקת, מושכת, מקסימה
ומחויכת שאפשר
שם נקודה לשטף ה"התחרעות" שלי על העולם, מרגיע את הדרמה קווין שבי, ואת הרצון לשנוא ולהקיא על כולם
לפתע אני מרגישה שכן יש בי מקום להכיל ולהיות מוכלת, שכן אני רוצה שוב לרצות, שוב לחלום, שוב להתעורר למציאות שאני רוצה לחיות בה.
הוא מסוג הממתקים שאפשר רק לנגוס בהם, לטעום אותם אבל לא לקבל אותם כי הוא שייך לעולם אחר.
אבל גם זה טוב, גם זה מספיק כי הוא משאיר לי מקום לרצות עולם וחיים משלי
אם יש משהו שהתברכתי בו בעולם האינטרסנט, חשדני, ולא רגיש, להם אני קוראת מלאכים אנושיים והם החברים שלי.
פעם חברה טובה אמרה לי משפט מדהים
" Friends are angels who lift us to our feet when our wings have trouble remembering how to fly."
ובמקרה שלי זה ממש כך.
עדיין בא לי לקלל ולכעוס ו... אבל אני יותר מדי מחויכת כרגע בשביל באמת לרצות זאת
אז אולי בעצם אני כבר לא צריכה את כל ה"דרייב" הזה בשביל להמשיך כי מצאתי שוב דרך לפרוק את החרא שבפנים גם בלי הכעס שיש בי, זה זז לעת עתה הצידה כי במרכז יש משהו יותר נעים שמניע אותי כרגע
איזה כייף לי:)
לפני 14 שנים. 10 במרץ 2010 בשעה 12:05
